הידיעה הגיעה לאוזני אליהו:‏ המלך אחאב מת.‏ אנו יכולים לדמיין לעצמנו את הנביא הקשיש מלטף את זקנו במבט מהורהר כשהוא שקוע במחשבות על עשרות השנים שבהן נאלץ להתמודד עם המלך המרושע.‏ אליהו חווה קשיים כה רבים.‏ הוא ספג איומים,‏ נאלץ לחיות במנוסה ואף ניצב אל מול המוות – הכול באשמת אחאב ואשתו,‏ המלכה איזבל.‏ המלך לא נקף אצבע כדי להפר את מצוותה לטבוח רבים מנביאיו של יהוה.‏ ברוב חמדנותם הם גם רקמו מזימה לרצוח את נבות,‏ אדם ישר וחף מפשע,‏ ואת בניו.‏ בעקבות זאת מסר אליהו את גזר הדין של יהוה נגד אחאב וכל שושלתו.‏ כעת דבריו של אלוהים מתגשמים,‏ ואחאב מוצא את מותו באופן שבו ניבא יהוה (‏מלכים א׳.‏ י״ח:‏4;‏ כ״א:‏1–26;‏ כ״ב:‏37,‏ 38;‏ מלכים ב׳.‏ ט׳:‏26‏)‏.‏

על אף כל זאת,‏ אליהו ידע שעליו להמשיך לעמוד איתן.‏ איזבל עדיין הייתה בחיים,‏ והיא המשיכה להפעיל את השפעתה האיומה על משפחתה ועל העם.‏ אליהו עתיד היה להתמודד עם קשיים נוספים,‏ ועוד היה עליו ללמד רבות את שותפו אלישע,‏ שימלא את מקומו בבוא היום.‏ הבה נראה מה היו שלוש המשימות האחרונות של אליהו.‏ כמו כן,‏ נלמד כיצד אמונתו עזרה לו לעמוד איתן וכיצד נוכל לחזק את אמונתנו בעיתות המשבר שאנו חיים בהן.‏

אחזיה,‏ בנם של אחאב ואיזבל,‏ עלה על כס השלטון בישראל.‏ במקום ללמוד מטעויותיהם של הוריו,‏ הוא הלך בדרכם הרעה (‏מלכים א׳.‏ כ״ב:‏52‏)‏.‏ בדומה להם,‏ אחזיה סגד לבעל.‏ פולחן הבעל טימא את כל מי שעסק בו וקידם זנות פולחנית ואף הקרבת ילדים.‏ היש משהו שיניע את אחזיה לשנות את דרכיו ולעזור לעמו לשוב ליהוה ולחדול ממעשיהם הנתעבים?‏

לפתע פקד אסון את המלך הצעיר והיהיר.‏ הוא נפל מבעד לסבכה בעליית גגו ונפצע אנושות.‏ אף שחייו היו בסכנה,‏ הוא לא פנה ליהוה לעזרה.‏ תחת זאת,‏ הוא שלח שליחים לעקרון,‏ עיר אויב פלשתית,‏ כדי לדרוש באלוהיהם,‏ בעל זבוב,‏ ולברר אם יש תקווה שיחלים מפציעתו.‏ בעיני יהוה הוא הרחיק לכת.‏ יהוה שלח מלאך שאמר לאליהו לפגוש את השליחים בדרכם לעקרון.‏ הנביא שלח אותם בחזרה למלך עם מסר נוקב.‏ העובדה שאחזיה נהג כאילו אין אלוהים בישראל הייתה בגדר חטא חמור.‏ יהוה חרץ שאחזיה לא יקום ממיטת חוליו (‏מלכים ב׳.‏ א׳:‏2–4‏)‏.‏

אחזיה לא התחרט על מעשיו ודרש לדעת:‏ ”מה משפט [מראה] האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את הדברים האלה?‏” השליחים תיארו את הלבוש הפשוט האופייני לנביא,‏ ואחזיה מייד אמר:‏ ”אליה התשבי הוא” (‏מלכים ב׳.‏ א׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ ראוי לציין שאליהו חי חיים כה פשוטים והיה כה מסור לאלוהים,‏ שניתן היה לזהותו בקלות רק מתיאור בגדיו.‏ ודאי שלא ניתן לומר זאת על אחזיה או על הוריו,‏ שהיו חומרניים ותאבי בצע.‏ דוגמתו של אליהו מזכירה לנו את עצת ישוע לנהל חיים פשוטים ולהתמקד בדברים החשובים באמת (‏מתי ו׳:‏22–24‏)‏.‏

אחזיה תאב הנקם שלח שר חמישים עם חייליו לעצור את אליהו.‏ במצאם את אליהו ”יושב על ראש ההר”,‏ * ציווה עליו שר החמישים בבוטות בשם המלך לרדת מן ההר,‏ ככל הנראה במטרה להוציאו להורג.‏ לא ייאמן!‏ אף שידעו שאליהו הוא ”איש האלוהים”,‏ חשבו החיילים שזכותם להתעמר בו ולאיים עליו.‏ אך טעות מרה הייתה בידם.‏ אליהו אמר לשר החמישים:‏ ”אם איש אלוהים אני,‏ תרד אש מן השמיים ותאכל אותך ואת חמישיך”.‏ אלוהים פעל מייד.‏ ”ותרד אש מן השמיים ותאכל אותו ואת חמישיו” (‏מלכים ב׳.‏ א׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ סופם המר של החיילים הוא תזכורת נוקבת לכך שיהוה רואה בחומרה התנהגות מזלזלת וחסרת כבוד כלפי משרתיו (‏דברי הימים א׳.‏ ט״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏

אחזיה שלח שר חמישים אחר עם חייליו,‏ והוא היה קל דעת מהראשון.‏ קודם כול,‏ הוא לא למד דבר ממותם של 51 הגברים,‏ אף שעפרם אולי עוד היה פזור על צלע ההר.‏ כמו כן,‏ לא רק שהוא חזר על הצו המזלזל של קודמו שדרש מאליהו לרדת מההר,‏ אלא גם הוסיף את המילה ”מהרה”.‏ כמה טיפשי מצידו!‏ בעקבות זאת,‏ הוא וחייליו איבדו את חייהם באותו האופן כמו הקבוצה הראשונה.‏ אך המלך חשף את טיפשותו יותר מכולם.‏ הוא לא הפנים את המסר ושלח קבוצת חיילים שלישית.‏ למרבה השמחה,‏ שר החמישים הזה היה אדם נבון יותר.‏ הוא ניגש בשפלות רוח לאליהו והתחנן בפניו לחוס על חייו ועל חיי חייליו.‏ אליהו,‏ איש האלוהים,‏ שיקף את רחמיו של יהוה בתגובתו לשר החמישים העניו.‏ מלאכו של יהוה אמר לאליהו ללכת עם החיילים.‏ אליהו עשה כדבריו וחזר באוזני המלך המרושע על גזר הדין שגזר עליו יהוה.‏ דבריו של אלוהים התגשמו,‏ ולבסוף אחזיה מת.‏ שלטונו נמשך שנתיים בלבד (‏מלכים ב׳.‏ א׳:‏11–17‏)‏.‏

כיצד הצליח אליהו לעמוד איתן חרף התנהגותם העיקשת והמרדנית של הסובבים אותו?‏ אין ספק שהשאלה הזו רלוונטית גם לימינו.‏ האם חשת פעם תסכול כי אדם יקר לליבך סירב להטות אוזן לעצה נבונה והתעקש לבחור בדרך הרסנית?‏ כיצד נוכל להחזיק מעמד לנוכח אכזבות כאלה?‏ רמז לתשובה טמון במקום שבו מצאו החיילים את אליהו:‏ ”על ראש ההר”.‏ לא ניתן לקבוע חד־משמעית מדוע אליהו היה שם,‏ אך הגיוני להסיק שבתור איש תפילה הוא ניצל את הסביבה השקטה הזו כדי להתקרב לאלוהיו האהוב (‏יעקב ה׳:‏16–18‏)‏.‏ מוטב שגם אנו נעשה לנו להרגל להתפלל ביחידות לאלוהים,‏ לקרוא בשמו ולשטוח בפניו את צרותינו ודאגותינו.‏ התפילות יעזרו לנו להחזיק מעמד כאשר הסובבים אותנו נוהגים בחוסר תבונה ובצורה הרסנית.‏

הגיעה העת שאליהו יפרוש מתפקידו.‏ שים לב מה הוא עשה.‏ כאשר הוא ואלישע יצאו מהעיר גלגל,‏ הפציר אליהו באלישע להישאר שם בשעה שהוא ילך לבדו לבית אל,‏ מרחק של כ־11 קילומטרים.‏ תשובתו של אלישע הייתה נחרצת:‏ ”חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך”.‏ בהגיעם לבית אל,‏ אמר אליהו לאלישע שהוא ימשיך במסעו לבדו ליריחו,‏ כ־22 קילומטרים משם.‏ אלישע השיב בשנית באותה הנחישות.‏ אותו הדבר קרה בפעם השלישית ביריחו לפני שיצאו לנהר הירדן,‏ כ־8 קילומטרים משם.‏ שוב אלישע הצעיר עמד על דעתו ומיאן לעזוב את אליהו (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏1–6‏)‏.‏

אלישע גילה תכונה חשובה:‏ אהבה נאמנה.‏ זה סוג האהבה שגילתה רות כלפי נעמי,‏ אהבה הדבקה בנחישות באחר מבלי להרפות (‏רות א׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ כיום יותר מתמיד צריכים כל משרתי אלוהים לגלות תכונה זו.‏ האם גם אנחנו,‏ בדומה לאלישע,‏ מבינים עד כמה חשובה תכונה זו?‏

אהבתו הנאמנה של שותפו הצעיר של אליהו ודאי נגעה לליבו.‏ בזכות כך זכה אלישע לראות את הנס האחרון שחולל אליהו.‏ בגדת נהר הירדן,‏ אשר מימיו עמוקים וגועשים באזורים מסוימים,‏ הִכה אליהו במים באדרתו,‏ והמים נחצו לשניים!‏ לנס היו עדים גם ”חמישים איש מבני הנביאים”,‏ שכנראה השתייכו לקבוצה הולכת וגדלה של גברים שהוכשרו לעמוד בראש עבודת אלוהים הטהורה בישראל (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ אליהו ככל הנראה היה אחראי על מתן ההכשרה.‏ רק כמה שנים קודם לכן חשב אליהו שהוא משרתו הנאמן האחרון של אלוהים בכל הארץ.‏ מאז גמל יהוה לאליהו על עמידתו האיתנה ואפשר לו לחזות בהתקדמות ניכרת בקרב משרתיו (‏מלכים א׳.‏ י״ט:‏10‏)‏.‏

לאחר שחצו את הירדן,‏ אמר אליהו לאלישע:‏ ”שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעימך”.‏ אליהו ידע שהגיעה שעתו לעזוב.‏ הוא לא קינא בזכויות ובמעמד שעתיד היה חברו הצעיר לקבל,‏ אלא רצה לעזור לו בכל דרך אפשרית.‏ אלישע ביקש דבר אחד:‏ ”ויהי נא פי שניים ברוחך אליי” (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏9‏)‏.‏ הוא לא התכוון לכמות כפולה של רוח הקודש בהשוואה לאליהו.‏ הוא ביקש ירושה כמו של בן בכור.‏ לפי התורה הבן הבכור קיבל את החלק הגדול ביותר מהירושה,‏ או חלק כפול,‏ כדי שיוכל למלא את האחריות החדשה שלו בתור ראש המשפחה (‏דברים כ״א:‏17‏)‏.‏ בתור יורשו הרוחני של אליהו,‏ הוא ודאי חשב שיזדקק לאומץ של אליהו כדי למלא את המלאכה.‏

ברוב ענוותו הותיר אליהו את המענה בידי יהוה.‏ אם יהוה ירשה לאלישע לראות את אליהו נלקח ממנו,‏ אזי אלישע יֵדע שתשובת אלוהים לבקשתו חיובית.‏ זמן קצר לאחר מכן,‏ בשעה ששני החברים הוותיקים הלכו להם בדרך ”הלוך ודבֵּר”,‏ קרה דבר נפלא (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏

אור משונה הבזיק בשמיים והלך והתקרב.‏ אנו יכולים לדמיין לעצמנו את יללת הרוח כשלפתע פרצה סערה והופיע עצם בוהק ששעט אל עבר שני הגברים ואילץ אותם להיפרד,‏ כשהם נהדפים לאחור בתדהמה.‏ המראה שנגלה לעיניהם היה של מרכבה בוערת באש.‏ אליהו ידע שהגיעה השעה.‏ האם הוא עלה על המרכבה?‏ המקרא אינו משיב על כך.‏ בכל אופן,‏ הוא החל להתרומם גבוה,‏ גבוה ונישא אל על ברוח הסערה.‏

אלישע צפה במתרחש בפליאה.‏ מאחר שראה את המחזה המדהים הזה,‏ ידע אלישע שיהוה אכן יעניק לו ”פי שניים” מאומץ הלב שאפיין את אליהו.‏ אבל אלישע היה עצוב מכדי לחשוב על כך.‏ הוא לא ידע לאן הלך חברו היקר וככל הנראה לא חשב שיראה אותו שוב.‏ הוא זעק:‏ ”אבי,‏ אבי,‏ רכב ישראל ופרשיו!‏” הוא ראה את המורה הרוחני האהוב שלו נעלם באופק וקרע את בגדיו מרוב יגון (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏12‏)‏.‏

האם בעודו עולה אל על שמע אליהו את זעקותיו של חברו הצעיר והזיל דמעה?‏ איננו יודעים.‏ אך הוא ידע שתמיכתו של חבר כמו אלישע סייעה לו להחזיק מעמד בזמנים קשים.‏ טוב נעשה אם נחקה את דוגמתו של אליהו ונרקום קשרי חברות עם מי שאוהבים את אלוהים וחפצים לעשות את רצונו.‏

מה אירע לאליהו אחרי כן?‏ בדתות מסוימות מלמדים שהוא נלקח השמיימה כדי להיות עם אלוהים.‏ אך זה לא ייתכן.‏ מאות שנים מאוחר יותר אמר ישוע שאיש לא עלה לשמיים לפני ימיו (‏יוחנן ג׳:‏13‏)‏.‏ לכן כשאנו קוראים ”ויעל אליהו בסערה השמיים”,‏ נשאלת השאלה:‏ באילו שמיים מדובר?‏ (‏מלכים ב׳.‏ ב׳:‏11‏)‏ משמעות המילה ”שמיים” במקרא אינה רק המקום שבו שוכן יהוה,‏ אלא גם שמי האטמוספרה של כדור הארץ,‏ היכן שנמצאים העננים ועפות הציפורים (‏תהלים קמ״ז:‏8‏)‏.‏ אל השמיים האלה עלה אליהו.‏ מה קרה בהמשך?‏

יהוה העביר את הנביא האהוב לתפקיד חדש,‏ הפעם בממלכה השכנה יהודה.‏ לפי הכתוב במקרא,‏ ייתכן שאליהו שימש שם כנביא במשך למעלה משבע שנים.‏ בתקופה ההיא מלך ביהודה המלך המרושע יהורם.‏ הוא נשא לאישה את בתם של אחאב ואיזבל,‏ צעד שהנציח את השפעתם המרושעת.‏ יהוה הטיל על אליהו לכתוב מכתב המכיל את גזר דינו של יהורם.‏ כמנובא,‏ יהורם מת מוות מזוויע.‏ אך גרוע מכך,‏ נמסר במקרא שאיש לא התעצב בשל מותו (‏דברי הימים ב׳.‏ כ״א:‏12–20‏)‏.‏

איזה ניגוד חד בין איש מרושע זה לאליהו!‏ איננו יודעים איך ומתי מת אליהו.‏ אך אנו כן יודעים שרבים התעצבו על מותו.‏ הוא חסר מאוד לחברו אלישע,‏ וכן לשאר הנביאים הנאמנים.‏ גם בחלוף כאלף שנה הראה יהוה את מידת הוקרתו כלפי אליהו,‏ שכן דמותו של נביא אהוב זה הייתה חלק מחזון ההשתנות (‏מתי י״ז:‏1–9‏)‏.‏ האם אתה רוצה ללמוד מדוגמתו של אליהו ולפתח אמונה איתנה שתסייע לך לעמוד בקשיים?‏ אם כן,‏ רקום קשרי חברות עם מי שאוהבים את אלוהים,‏ הצב את הדברים הרוחניים במקום הראשון בחייך והתפלל בקביעות מקרב הלב.‏ אנו תקווה שגם אתה תמיד תהיה שמור בליבו של יהוה!‏