לך בעקבות אמונתם | יהונתן
”ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד”
הקרב הסתיים, ושקט שרר בעמק האלה. בזמן שהאוהלים במחנה הצבאי התנופפו במשב הרוח בשעות אחר־הצהריים, המלך שאול דיבר אל ההמון. בנו הבכור, יהונתן, היה בין הנוכחים. היה שם גם רועה צעיר אחד שסיפר את סיפורו בהתלהבות. אותו צעיר היה דוד, והוא היה מלא קנאות והתלהבות. שאול שתה בצמא את דברי דוד. אך כיצד הרגיש יהונתן? הוא ניצח בקרבות רבים במהלך שירותו הממושך בצבאו של יהוה. אך הניצחון של היום לא נזקף לזכותו של יהונתן, אלא לזכותו של אותו צעיר. דוד הוא זה שהרג את גוליית הענק! האם יהונתן קינא בכל ההלל שהורעף על דוד?
תגובתו של יהונתן אולי תפתיע אותך. אנו קוראים: ”ויהי ככלותו לדבר אל שאול, ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ויאהבהו יהונתן כנפשו”. יהונתן נתן לדוד את ציוד הלחימה שלו, כולל את הקשת שלו — מתנה יקרת ערך, שכן יהונתן היה קַשָּׁת ידוע. בנוסף לכך, יהונתן ודוד כרתו ברית — הסכם כבד־משקל המחייב אותם כחברים לתמוך אחד בשני (שמואל א׳. י״ח:1–5).
כך החלה אחת החברויות הנפלאות ביותר שמתוארות במקרא. חברות היא דבר חשוב עבור אנשי אמונה. אם נבחר חברים בחוכמה ונהפוך לחברים תומכים ונאמנים בעצמנו, אמונתנו תתחזק לנוכח חוסר האהבה המאפיין את תקופתנו (משלי כ״ז:17). הבה נראה מה נוכל ללמוד על חברוּת מדוגמתו של יהונתן.
בסיסה של החברות
כיצד חברות מעין זו יכולה להיווצר כל כך מהר? התשובה טמונה בבסיסה של החברות. חשוב על הרקע: יהונתן חי בזמנים לא קלים. אביו, שאול המלך, השתנה במהלך השנים — אישיותו רק הלכה והידרדרה. מאיש אמונה עניו וצייתן, הפך שאול למלך יהיר ולא צייתן (שמואל א׳. ט״ו:17–19, 26).
השינויים שהתחוללו באישיותו של שאול ודאי הטרידו את יהונתן עד מאוד, מפני שהיה קרוב לאביו (שמואל א׳. כ׳:2). קרוב לוודאי שיהונתן חשב על הרעה שעלול היה שאול להמיט על עמו הנבחר של יהוה. האם עלולה חוסר צייתנותו של המלך להסית את נתיניו מדרך הישר ולעלות להם באובדן חסדו של יהוה? ללא ספק, אלו היו זמנים קשים עבור איש אמונה כמו יהונתן.
בחינת הרקע עוזרת לנו להבין מה משך את יהונתן לדוד הצעיר. יהונתן הבחין באמונתו החזקה של דוד. זכור שלהבדיל מצבאו של שאול, דוד לא נרתע מגוליית גדול הממדים. הוא הבין שבואו לקרב בשם יהוה יעניק לו כוח רב יותר מאשר לגוליית וכל נשקו (שמואל א׳. י״ז:45–47).
כמה שנים לפני כן, יהונתן גילה חשיבה דומה. הוא היה בטוח בכך ששני גברים בלבד — הוא ונושא כליו — יוכלו לתקוף ולהביס חיל מצב ובו חיילים חמושים. מדוע? ”כי אין ליהוה מעצור” אמר יהונתן (שמואל א׳. י״ד:6). לכן ליהונתן ודוד היה הרבה במשותף: אמונה חזקה ביהוה ואהבה עזה כלפיו. זה היה הבסיס האידיאלי לחברות שנרקמה בין השניים. למרות שיהונתן היה בנו הנכבד של המלך והתקרב לגיל 50, ואילו דוד היה רועה צאן פשוט שטרם מלאו לו 20 שנה, הבדלים אלו לא היוו מכשול עבורם. *
הברית שכרתו היוותה הגנה אמיתית לקשר החברות שלהם. כיצד? דוד ידע מה יהוה מועיד לו — הוא עתיד היה להיות המלך הבא של ישראל! האם הוא שמר על כך בסוד מפני יהונתן? מובן שלא! תקשורת פתוחה, ולא סודות ושקרים, היא המפתח לחברות טובה, כמו זו של השניים. כיצד העובדה שדוד יהיה המלך הבא של ישראל השפיעה על יהונתן? מה אם הייתה לו התקווה להפוך יום אחד למלך ולתקן את טעויותיו של אביו? המקרא אינו מזכיר אם היו לו מאבקים פנימיים בנוגע למצב זה; הוא מציין רק את מה שבאמת חשוב — נאמנותו ואמונתו של יהונתן. הוא הבחין בכך שרוחו של יהוה הייתה עם דוד (שמואל א׳. ט״ז:1, 11–13). לכן יהונתן מילא את שבועתו והמשיך לראות בדוד כחברו, ולא כיריבו. יהונתן רצה לראות את רצון יהוה מתממש.
גם לדוד וגם ליהונתן היו אמונה חזקה ביהוה ואהבה עזה כלפיו
חברות זו הפכה לברכה נפלאה. מה אנו למדים מאמונתו של יהונתן? על כל משרת אלוהים להבחין בערכה של חברות. חברינו אינם בהכרח חייבים להיות מבני גילנו או מאותו הרקע שלנו, אך הם יכולים לתרום לנו רבות אם הם בעלי אמונה אמיתית. יהונתן ודוד חיזקו ועודדו זה את זה פעמים רבות, ושניהם היו זקוקים לעזרה שכזו מפני שמבחנים גדולים יותר עמדו בפני חברותם.
למי להיות נאמן?
בתחילה, שאול אהב את דוד והפקיד אותו על צבאו. אך כעבור זמן קצר, שאול פיתח תכונה רעה שיהונתן לא הרשה לעצמו לפתח — קנאה. דוד ניצח קרב אחר קרב מול הפלשתים, אויבי ישראל, וזכה לתהילה והערצה. אפילו כמה נשים מעם ישראל שרו לו: ”הִכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”. שאול לא אהב את השיר הזה. ”מהיום ההוא והלאה”, אנו קוראים, ”שאול עוין את דוד” (שמואל א׳. י״ח:7, 9). שאול פחד שדוד ינסה לתפוס את מקומו כשליט. כמה טיפשי מצידו. אמת, דוד ידע שהוא זה שעתיד לרשת את מקומו של שאול, אך הוא לעולם לא חשב לתפוס את מקומו של המלך שמינה יהוה בעודו שולט!
למרות תוכניותיו של שאול להרוג את דוד בקרב, הוא אף פעם לא הצליח. ככל שדוד המשיך לנצח בקרבות, כך גם הערכתם ואהבתם של העם הלכו וגברו. הצעד הבא מצד שאול היה ניסיון לאחד את בני ביתו, את כל עבדיו ואת בנו בכורו, במטרה להרוג את דוד. דמיין כיצד נעכרה רוחו של יהונתן כשראה את אביו מתנהג כך! (שמואל א׳. י״ח:25–30; י״ט:1) יהונתן היה בן נאמן, אך הוא היה גם חבר נאמן. כעת, כששתי נאמנויות אלו ניצבות זו מול זו, מי מהן תנצח?
יהונתן אמר באומץ: ”אל יחטא המלך בעבדו בדוד, כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב לך מאוד. וישם את נפשו בכפו ויך את הפלישתי, ויעש יהוה תשועה גדולה לכל ישראל. ראית, ותשמח. ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חינם?” ברגע נדיר של פיכחות מצידו, הקשיב שאול ליהונתן ואפילו נשבע שלא להרע לדוד. אך שאול לא עמד במילתו. לאחר שדוד זכה לניצחונות נוספים, שאול היה כה אכול זעם וקנאה עד שהשליך על דוד את חניתו! (שמואל א׳. י״ט:4–6, 9, 10) דוד התחמק ונמלט מחצר ביתו של שאול.
האם התייצבת אי־פעם אל מול קונפליקט נאמנות שכזה? זה יכול לגרום לכאב רב. במצבים כאלה, אולי יהיו שייעצו לך להיות תמיד נאמן בראש ובראשונה למשפחתך. יהונתן ידע שזה לא הדבר הנכון לעשות. כיצד יכול היה לצדד באביו, בעוד שדוד היה משרת נאמן וצייתן של יהוה? נאמנותו של יהונתן ליהוה השפיעה על החלטתו. זו הסיבה שצידד בדוד. אף־על־פי שנאמנותו של יהונתן לאלוהים הייתה במקום הראשון, הוא גם הוכיח את נאמנותו לאביו על־ידי כך שתיקן אותו בכנות ולא אמר לו את מה שהוא רצה לשמוע. כל אחד מאיתנו יפיק תועלת אם יחקה את דוגמתו של יהונתן בגילוי נאמנות.
מחיר הנאמנות
יהונתן שוב ניסה ליישר את ההדורים בין שאול לדוד, אך הפעם שאול אפילו לא הסכים להקשיב לו. דוד, שחשש לחייו, פגש בחשאי את יהונתן. ”כי כפשַׂע [כפסיעה] ביני ובין המוות!” אמר לחברו המבוגר. יהונתן הסכים לברר ולדווח לדוד מה חושב שאול על האפשרות להתפייס עימו, ובזמן שדוד יסתתר, הוא ישלח לו את המסר בעזרת חץ וקשת. יהונתן רק ביקש מדוד לעמוד בהבטחה אחת: ”ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם. ולא, בהכרית יהוה את אויבי דוד, איש מעל פני האדמה”. דוד הסכים לשמור תמיד על בני ביתו של יהונתן ולדאוג להם (שמואל א׳. כ׳:3, 13–27).
יהונתן ניסה לדבר בשבחו של דוד בפני שאול, אך המלך התמלא זעם! הוא כינה את יהונתן ”בן נעוַת המרדוּת [בן של אישה מרדנית]”. הוא בז לנאמנותו לדוד וטען שהיא ממיטה חרפה על המשפחה. הוא ניסה לגרום לו לחשוב על טובתו שלו: ”כי כל הימים אשר בן־ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך”. יהונתן לא הושפע מכך והתחנן שוב לאביו: ”למה יומת? מה עשה?” שאול התמלא זעם והגיב באלימות! למרות גילו המתקדם, הוא עדיין היה לוחם רב־עוצמה. הוא השליך חנית על בנו! למרות היותו לוחם מיומן, הוא החמיץ. יהונתן עזב בכעס את המקום, כשהוא פגוע עמוקות ומושפל (שמואל א׳. כ׳:24–34).
יהונתן הוכיח שהוא באמת נאמן ולא אנוכי
בבוקר שלמוחרת, יצא יהונתן אל השדה סמוך למקום מחבואו של דוד. כמוסכם, הוא ירה חץ כדי למסור לדוד ששאול עדיין נחוש במטרתו להרוג אותו. לאחר מכן שלח יהונתן את עוזרו בחזרה אל העיר. יהונתן ודוד היו לבדם והייתה להם הזדמנות קצרה לשוחח. שני הגברים בכו, ויהונתן נפרד בעצב מחברו הצעיר, דוד, שהתחיל כעת חיים חדשים כפליט (שמואל א׳. כ׳:35–42).
למרות הנסיבות הקשות, יהונתן הוכיח שהוא באמת נאמן ולא אנוכי. השטן, האויב של כל הנאמנים, ודאי היה נהנה לראות את יהונתן הולך בעקבותיו של שאול ורודף אחר כוח ותהילה. זכור שהשטן אוהב לעורר את נטיותיהם האנוכיות של בני האדם. הוא הצליח לעשות זאת עם אדם וחוה, הורינו הראשונים (בראשית ג׳:1–6). אך השטן לא הצליח להכשיל את יהונתן. הוא ודאי היה מתוסכל! האם גם אתה תצליח להתנגד לפיתויים דומים? אנו חיים בזמנים בהם רוח האנוכיות שולטת (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). האם נלמד מחוסר אנוכיותו של יהונתן ומנאמנותו?
”נעמת לי מאוד”
עם הזמן, שנאתו של שאול כלפי דוד הפכה לאובססיבית. יהונתן הרגיש חסר אונים כאשר ראה את אביו שוקע במעין חוסר שפיות, מכנס את צבאו ומוביל אותו ברחבי הארץ במטרה להרוס אדם חף מפשע (שמואל א׳. כ״ד:1, 2, 12–15; כ״ו:20). האם יהונתן נטל חלק בכך? מעניין שכתבי־הקודש מעולם לא הזכירו את יהונתן בהקשר לאותם מרדפים בלתי צודקים. ואכן דבר זה לא היה אפשרי מפני שיהונתן היה נאמן ליהוה, לדוד ולהסכם החברות בניהם.
רגשותיו כלפי חברו הצעיר מעולם לא השתנו. עם הזמן הוא מצא דרך לפגוש שוב את דוד. זה היה במקום הנקרא חורש, שמשמעו חורשה. היה זה אזור פראי והררי השוכן קילומטרים ספורים דרום־מזרחית לחברון. מדוע יהונתן סיכן את חייו כדי לבקר פליט זה? המקרא מספר לנו שמטרתו הייתה לעזור לדוד ’לחזק את ידו באלוהים’ (שמואל א׳. כ״ג:16). כיצד יהונתן עשה כן?
יהונתן אמר לחברו הצעיר ”אל תירא”. הוא הוסיף ואמר: ”כי לא תמצאך יד שאול אבי”. על מה ביסס את דבריו? יהונתן האמין בכל ליבו שמטרתו של יהוה תתגשם. הוא המשיך ואמר ”אתה תמלוך על ישראל”. הנביא שמואל נשלח לומר זאת כמה שנים קודם לכן, וכעת יהונתן מזכיר לדוד שדברו של יהוה תמיד מהימן. וכיצד ראה יהונתן את עתידו? ”אנוכי אהיה לך למשנה”. איזו ענווה יקרת ערך הוא גילה! הוא שמח לשרת תחת פיקודו של אדם הצעיר ממנו ב־30 שנה כיד ימינו. יהונתן סיכם זאת באומרו: ”גם שאול אבי יודע כן” (שמואל א׳. כ״ג:17, 18). שאול ידע בליבו שהיה זה בלתי אפשרי לנצח במאבק מול אדם שנבחר על־ידי יהוה להיות המלך הבא של ישראל!
בשנים שבאו לאחר מכן, דוד בוודאי הביט לאחור לעיתים קרובות והעלה זיכרונות טובים מפגישתם. הייתה זו פגישתם האחרונה. למרבה הצער תקוותו של יהונתן להפוך למשנה לדוד מעולם לא התגשמה.
יהונתן יצא לקרב יחד עם אביו אל מול הפלשתים, אויביהם המושבעים של ישראל. הוא יכול היה להילחם לצד אביו במצפון נקי, מפני שהוא תמיד שם את שירות יהוה במקום הראשון, ולא משנה אילו טעויות עשה אביו. הוא נלחם באומץ ובנאמנות כפי שתמיד עשה. למרות זאת, עם ישראל יצא מופסד מהקרב. שאול הפך לאדם כה מרושע עד כי החל להתעסק בספיריטיזם, עבירה שדינה מוות לפי תורת אלוהים. בשלב זה יהוה כבר הפסיק לברך אותו. שלושת בניו של שאול, כולל יהונתן, נהרגו בקרב. שאול נפצע ושם קץ לחייו (שמואל א׳. כ״ח:6–14; ל״א:2–6).
”ואתה תמלוך על ישראל”, אמר יהונתן, ”ואנוכי אהיה לך למשנה” (שמואל א׳. כ״ג:17).
דוד הוכה צער. אדם טוב לב וסלחן זה התאבל אפילו על שאול, למרות שגרם לו לאומללות וקשיים כה רבים. דוד כתב קינה על שאול ויהונתן. ייתכן שהמילים המרגשות ביותר שכתב דוד נוגעות לחברו ויועצו האהוב: ”צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד. נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים” (שמואל ב׳. א׳:26).
דוד לעולם לא שכח את הנדר שנדר ליהונתן. שנים לאחר מכן הוא עשה מאמצים כדי למצוא את בנו הפיסח של יהונתן, מפיבושת, ולדאוג לו (שמואל ב׳. ט׳:1–13). ללא ספק דוד למד רבות מנאמנותו ומיושרו של יהונתן ומנכונותו לדבוק בחבר בנאמנות למרות קשיים. האם נוכל גם אנו להפיק את אותם לקחים? האם נוכל לחפש חברים כדוגמת יהונתן? האם נוכל להיות חברים כאלה בעצמנו? אם נעזור לחברינו לבנות ולחזק את אמונתם ביהוה, אם נשים את נאמנותנו לאלוהים במקום הראשון ואם נישאר נאמנים במקום לחפש את טובתנו האישית, נהיה חברים כדוגמת יהונתן, ונלך בעקבות אמונתו.
^ 7 ס׳ אנו קוראים לראשונה על יהונתן בפסוקים המתארים את תחילת שלטונו של שאול. הוא מתואר שם כמפקד צבא, ועל כן ככל הנראה היה לפחות בן 20 (במדבר א׳:3; שמואל א׳. י״ג:2). שאול שלט במשך 40 שנה. לפיכך, כאשר מת שאול, יהונתן היה בשנות ה־60 לחייו. דוד היה בן 30 כאשר מת שאול (שמואל א׳. ל״א:2; שמואל ב׳. ה׳:4). מכאן שיהונתן היה מבוגר מדוד ב־30 שנה בערך.