הקרב הסתיים,‏ ושקט שרר בעמק האלה.‏ בזמן שהאוהלים במחנה הצבאי התנופפו במשב הרוח בשעות אחר־הצהריים,‏ המלך שאול דיבר אל ההמון.‏ בנו הבכור,‏ יהונתן,‏ היה בין הנוכחים.‏ היה שם גם רועה צעיר אחד שסיפר את סיפורו בהתלהבות.‏ אותו צעיר היה דוד,‏ והוא היה מלא קנאות והתלהבות.‏ שאול שתה בצמא את דברי דוד.‏ אך כיצד הרגיש יהונתן?‏ הוא ניצח בקרבות רבים במהלך שירותו הממושך בצבאו של יהוה.‏ אך הניצחון של היום לא נזקף לזכותו של יהונתן,‏ אלא לזכותו של אותו צעיר.‏ דוד הוא זה שהרג את גוליית הענק!‏ האם יהונתן קינא בכל ההלל שהורעף על דוד?‏

תגובתו של יהונתן אולי תפתיע אותך.‏ אנו קוראים:‏ ”ויהי ככלותו לדבר אל שאול, ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, ויאהבהו יהונתן כנפשו”.‏ יהונתן נתן לדוד את ציוד הלחימה שלו,‏ כולל את הקשת שלו — מתנה יקרת ערך,‏ שכן יהונתן היה קַשָּׁת ידוע.‏ בנוסף לכך,‏ יהונתן ודוד כרתו ברית — הסכם כבד־משקל המחייב אותם כחברים לתמוך אחד בשני (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏1–5‏)‏.‏

כך החלה אחת החברויות הנפלאות ביותר שמתוארות במקרא.‏ חברות היא דבר חשוב עבור אנשי אמונה.‏ אם נבחר חברים בחוכמה ונהפוך לחברים תומכים ונאמנים בעצמנו,‏ אמונתנו תתחזק לנוכח חוסר האהבה המאפיין את תקופתנו (‏משלי כ״ז:‏17‏)‏.‏ הבה נראה מה נוכל ללמוד על חברוּת מדוגמתו של יהונתן.‏

כיצד חברות מעין זו יכולה להיווצר כל כך מהר?‏ התשובה טמונה בבסיסה של החברות.‏ חשוב על הרקע:‏ יהונתן חי בזמנים לא קלים.‏ אביו,‏ שאול המלך,‏ השתנה במהלך השנים — אישיותו רק הלכה והידרדרה.‏ מאיש אמונה עניו וצייתן,‏ הפך שאול למלך יהיר ולא צייתן (‏שמואל א׳.‏ ט״ו:‏17–19,‏ 26‏)‏.‏

השינויים שהתחוללו באישיותו של שאול ודאי הטרידו את יהונתן עד מאוד,‏ מפני שהיה קרוב לאביו (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏2‏)‏.‏ קרוב לוודאי שיהונתן חשב על הרעה שעלול היה שאול להמיט על עמו הנבחר של יהוה.‏ האם עלולה חוסר צייתנותו של המלך להסית את נתיניו מדרך הישר ולעלות להם באובדן חסדו של יהוה?‏ ללא ספק,‏ אלו היו זמנים קשים עבור איש אמונה כמו יהונתן.‏

בחינת הרקע עוזרת לנו להבין מה משך את יהונתן לדוד הצעיר.‏ יהונתן הבחין באמונתו החזקה של דוד.‏ זכור שלהבדיל מצבאו של שאול,‏ דוד לא נרתע מגוליית גדול הממדים.‏ הוא הבין שבואו לקרב בשם יהוה יעניק לו כוח רב יותר מאשר לגוליית וכל נשקו (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏45–47‏)‏.‏

כמה שנים לפני כן,‏ יהונתן גילה חשיבה דומה.‏ הוא היה בטוח בכך ששני גברים בלבד — הוא ונושא כליו — יוכלו לתקוף ולהביס חיל מצב ובו חיילים חמושים.‏ מדוע?‏ ”כי אין ליהוה מעצור” אמר יהונתן (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏6‏)‏.‏ לכן ליהונתן ודוד היה הרבה במשותף:‏ אמונה חזקה ביהוה ואהבה עזה כלפיו.‏ זה היה הבסיס האידיאלי לחברות שנרקמה בין השניים.‏ למרות שיהונתן היה בנו הנכבד של המלך והתקרב לגיל 50,‏ ואילו דוד היה רועה צאן פשוט שטרם מלאו לו 20 שנה,‏ הבדלים אלו לא היוו מכשול עבורם.‏ *

הברית שכרתו היוותה הגנה אמיתית לקשר החברות שלהם.‏ כיצד?‏ דוד ידע מה יהוה מועיד לו — הוא עתיד היה להיות המלך הבא של ישראל!‏ האם הוא שמר על כך בסוד מפני יהונתן?‏ מובן שלא!‏ תקשורת פתוחה,‏ ולא סודות ושקרים,‏ היא המפתח לחברות טובה,‏ כמו זו של השניים.‏ כיצד העובדה שדוד יהיה המלך הבא של ישראל השפיעה על יהונתן?‏ מה אם הייתה לו התקווה להפוך יום אחד למלך ולתקן את טעויותיו של אביו?‏ המקרא אינו מזכיר אם היו לו מאבקים פנימיים בנוגע למצב זה;‏ הוא מציין רק את מה שבאמת חשוב — נאמנותו ואמונתו של יהונתן.‏ הוא הבחין בכך שרוחו של יהוה הייתה עם דוד (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏1,‏ 11–13‏)‏.‏ לכן יהונתן מילא את שבועתו והמשיך לראות בדוד כחברו,‏ ולא כיריבו.‏ יהונתן רצה לראות את רצון יהוה מתממש.‏

חברות זו הפכה לברכה נפלאה.‏ מה אנו למדים מאמונתו של יהונתן?‏ על כל משרת אלוהים להבחין בערכה של חברות.‏ חברינו אינם בהכרח חייבים להיות מבני גילנו או מאותו הרקע שלנו,‏ אך הם יכולים לתרום לנו רבות אם הם בעלי אמונה אמיתית.‏ יהונתן ודוד חיזקו ועודדו זה את זה פעמים רבות,‏ ושניהם היו זקוקים לעזרה שכזו מפני שמבחנים גדולים יותר עמדו בפני חברותם.‏

בתחילה,‏ שאול אהב את דוד והפקיד אותו על צבאו.‏ אך כעבור זמן קצר,‏ שאול פיתח תכונה רעה שיהונתן לא הרשה לעצמו לפתח — קנאה.‏ דוד ניצח קרב אחר קרב מול הפלשתים,‏ אויבי ישראל,‏ וזכה לתהילה והערצה.‏ אפילו כמה נשים מעם ישראל שרו לו:‏ ”הִכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”.‏ שאול לא אהב את השיר הזה.‏ ”מהיום ההוא והלאה”,‏ אנו קוראים,‏ ”שאול עוין את דוד” (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏7,‏ 9‏)‏.‏ שאול פחד שדוד ינסה לתפוס את מקומו כשליט.‏ כמה טיפשי מצידו.‏ אמת,‏ דוד ידע שהוא זה שעתיד לרשת את מקומו של שאול,‏ אך הוא לעולם לא חשב לתפוס את מקומו של המלך שמינה יהוה בעודו שולט!‏

למרות תוכניותיו של שאול להרוג את דוד בקרב,‏ הוא אף פעם לא הצליח.‏ ככל שדוד המשיך לנצח בקרבות,‏ כך גם הערכתם ואהבתם של העם הלכו וגברו.‏ הצעד הבא מצד שאול היה ניסיון לאחד את בני ביתו,‏ את כל עבדיו ואת בנו בכורו,‏ במטרה להרוג את דוד.‏ דמיין כיצד נעכרה רוחו של יהונתן כשראה את אביו מתנהג כך!‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏25–30;‏ י״ט:‏1‏)‏ יהונתן היה בן נאמן,‏ אך הוא היה גם חבר נאמן.‏ כעת,‏ כששתי נאמנויות אלו ניצבות זו מול זו,‏ מי מהן תנצח?‏

יהונתן אמר באומץ:‏ ”אל יחטא המלך בעבדו בדוד,‏ כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב לך מאוד.‏ וישם את נפשו בכפו ויך את הפלישתי,‏ ויעש יהוה תשועה גדולה לכל ישראל.‏ ראית,‏ ותשמח.‏ ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חינם?‏” ברגע נדיר של פיכחות מצידו,‏ הקשיב שאול ליהונתן ואפילו נשבע שלא להרע לדוד.‏ אך שאול לא עמד במילתו.‏ לאחר שדוד זכה לניצחונות נוספים,‏ שאול היה כה אכול זעם וקנאה עד שהשליך על דוד את חניתו!‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ט:‏4–6,‏ 9,‏ 10‏)‏ דוד התחמק ונמלט מחצר ביתו של שאול.‏

האם התייצבת אי־פעם אל מול קונפליקט נאמנות שכזה?‏ זה יכול לגרום לכאב רב.‏ במצבים כאלה,‏ אולי יהיו שייעצו לך להיות תמיד נאמן בראש ובראשונה למשפחתך.‏ יהונתן ידע שזה לא הדבר הנכון לעשות.‏ כיצד יכול היה לצדד באביו,‏ בעוד שדוד היה משרת נאמן וצייתן של יהוה?‏ נאמנותו של יהונתן ליהוה השפיעה על החלטתו.‏ זו הסיבה שצידד בדוד.‏ אף־על־פי שנאמנותו של יהונתן לאלוהים הייתה במקום הראשון,‏ הוא גם הוכיח את נאמנותו לאביו על־ידי כך שתיקן אותו בכנות ולא אמר לו את מה שהוא רצה לשמוע.‏ כל אחד מאיתנו יפיק תועלת אם יחקה את דוגמתו של יהונתן בגילוי נאמנות.‏

יהונתן שוב ניסה ליישר את ההדורים בין שאול לדוד,‏ אך הפעם שאול אפילו לא הסכים להקשיב לו.‏ דוד,‏ שחשש לחייו,‏ פגש בחשאי את יהונתן.‏ ”כי כפשַׂע [כפסיעה] ביני ובין המוות!‏” אמר לחברו המבוגר.‏ יהונתן הסכים לברר ולדווח לדוד מה חושב שאול על האפשרות להתפייס עימו,‏ ובזמן שדוד יסתתר,‏ הוא ישלח לו את המסר בעזרת חץ וקשת.‏ יהונתן רק ביקש מדוד לעמוד בהבטחה אחת:‏ ”ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם.‏ ולא,‏ בהכרית יהוה את אויבי דוד,‏ איש מעל פני האדמה”.‏ דוד הסכים לשמור תמיד על בני ביתו של יהונתן ולדאוג להם (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏3,‏ 13–27‏)‏.‏

יהונתן ניסה לדבר בשבחו של דוד בפני שאול,‏ אך המלך התמלא זעם!‏ הוא כינה את יהונתן ”בן נעוַת המרדוּת [בן של אישה מרדנית]”.‏ הוא בז לנאמנותו לדוד וטען שהיא ממיטה חרפה על המשפחה.‏ הוא ניסה לגרום לו לחשוב על טובתו שלו:‏ ”כי כל הימים אשר בן־ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך”.‏ יהונתן לא הושפע מכך והתחנן שוב לאביו:‏ ”למה יומת?‏ מה עשה?‏” שאול התמלא זעם והגיב באלימות!‏ למרות גילו המתקדם,‏ הוא עדיין היה לוחם רב־עוצמה.‏ הוא השליך חנית על בנו!‏ למרות היותו לוחם מיומן,‏ הוא החמיץ.‏ יהונתן עזב בכעס את המקום,‏ כשהוא פגוע עמוקות ומושפל (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏24–34‏)‏.‏

בבוקר שלמוחרת,‏ יצא יהונתן אל השדה סמוך למקום מחבואו של דוד.‏ כמוסכם,‏ הוא ירה חץ כדי למסור לדוד ששאול עדיין נחוש במטרתו להרוג אותו.‏ לאחר מכן שלח יהונתן את עוזרו בחזרה אל העיר.‏ יהונתן ודוד היו לבדם והייתה להם הזדמנות קצרה לשוחח.‏ שני הגברים בכו,‏ ויהונתן נפרד בעצב מחברו הצעיר,‏ דוד,‏ שהתחיל כעת חיים חדשים כפליט (‏שמואל א׳.‏ כ׳:‏35–42‏)‏.‏

למרות הנסיבות הקשות,‏ יהונתן הוכיח שהוא באמת נאמן ולא אנוכי.‏ השטן,‏ האויב של כל הנאמנים,‏ ודאי היה נהנה לראות את יהונתן הולך בעקבותיו של שאול ורודף אחר כוח ותהילה.‏ זכור שהשטן אוהב לעורר את נטיותיהם האנוכיות של בני האדם.‏ הוא הצליח לעשות זאת עם אדם וחוה,‏ הורינו הראשונים (‏בראשית ג׳:‏1–6‏)‏.‏ אך השטן לא הצליח להכשיל את יהונתן.‏ הוא ודאי היה מתוסכל!‏ האם גם אתה תצליח להתנגד לפיתויים דומים?‏ אנו חיים בזמנים בהם רוח האנוכיות שולטת (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ האם נלמד מחוסר אנוכיותו של יהונתן ומנאמנותו?‏

עם הזמן,‏ שנאתו של שאול כלפי דוד הפכה לאובססיבית.‏ יהונתן הרגיש חסר אונים כאשר ראה את אביו שוקע במעין חוסר שפיות,‏ מכנס את צבאו ומוביל אותו ברחבי הארץ במטרה להרוס אדם חף מפשע (‏שמואל א׳.‏ כ״ד:‏1,‏ 2,‏ 12–15;‏ כ״ו:‏20‏)‏.‏ האם יהונתן נטל חלק בכך?‏ מעניין שכתבי־הקודש מעולם לא הזכירו את יהונתן בהקשר לאותם מרדפים בלתי צודקים.‏ ואכן דבר זה לא היה אפשרי מפני שיהונתן היה נאמן ליהוה,‏ לדוד ולהסכם החברות בניהם.‏

רגשותיו כלפי חברו הצעיר מעולם לא השתנו.‏ עם הזמן הוא מצא דרך לפגוש שוב את דוד.‏ זה היה במקום הנקרא חורש,‏ שמשמעו חורשה.‏ היה זה אזור פראי והררי השוכן קילומטרים ספורים דרום־מזרחית לחברון.‏ מדוע יהונתן סיכן את חייו כדי לבקר פליט זה?‏ המקרא מספר לנו שמטרתו הייתה לעזור לדוד ’‏לחזק את ידו באלוהים’‏ (‏שמואל א׳.‏ כ״ג:‏16‏)‏.‏ כיצד יהונתן עשה כן?‏

יהונתן אמר לחברו הצעיר ”אל תירא”.‏ הוא הוסיף ואמר:‏ ”כי לא תמצאך יד שאול אבי”.‏ על מה ביסס את דבריו?‏ יהונתן האמין בכל ליבו שמטרתו של יהוה תתגשם.‏ הוא המשיך ואמר ”אתה תמלוך על ישראל”.‏ הנביא שמואל נשלח לומר זאת כמה שנים קודם לכן,‏ וכעת יהונתן מזכיר לדוד שדברו של יהוה תמיד מהימן.‏ וכיצד ראה יהונתן את עתידו?‏ ”אנוכי אהיה לך למשנה”.‏ איזו ענווה יקרת ערך הוא גילה!‏ הוא שמח לשרת תחת פיקודו של אדם הצעיר ממנו ב־30 שנה כיד ימינו.‏ יהונתן סיכם זאת באומרו:‏ ”גם שאול אבי יודע כן” (‏שמואל א׳.‏ כ״ג:‏17,‏ 18‏)‏.‏ שאול ידע בליבו שהיה זה בלתי אפשרי לנצח במאבק מול אדם שנבחר על־ידי יהוה להיות המלך הבא של ישראל!‏

בשנים שבאו לאחר מכן,‏ דוד בוודאי הביט לאחור לעיתים קרובות והעלה זיכרונות טובים מפגישתם.‏ הייתה זו פגישתם האחרונה.‏ למרבה הצער תקוותו של יהונתן להפוך למשנה לדוד מעולם לא התגשמה.‏

יהונתן יצא לקרב יחד עם אביו אל מול הפלשתים,‏ אויביהם המושבעים של ישראל.‏ הוא יכול היה להילחם לצד אביו במצפון נקי,‏ מפני שהוא תמיד שם את שירות יהוה במקום הראשון,‏ ולא משנה אילו טעויות עשה אביו.‏ הוא נלחם באומץ ובנאמנות כפי שתמיד עשה.‏ למרות זאת,‏ עם ישראל יצא מופסד מהקרב.‏ שאול הפך לאדם כה מרושע עד כי החל להתעסק בספיריטיזם,‏ עבירה שדינה מוות לפי תורת אלוהים.‏ בשלב זה יהוה כבר הפסיק לברך אותו.‏ שלושת בניו של שאול,‏ כולל יהונתן,‏ נהרגו בקרב.‏ שאול נפצע ושם קץ לחייו (‏שמואל א׳.‏ כ״ח:‏6–14;‏ ל״א:‏2–6‏)‏.‏

דוד הוכה צער.‏ אדם טוב לב וסלחן זה התאבל אפילו על שאול,‏ למרות שגרם לו לאומללות וקשיים כה רבים.‏ דוד כתב קינה על שאול ויהונתן.‏ ייתכן שהמילים המרגשות ביותר שכתב דוד נוגעות לחברו ויועצו האהוב:‏ ”צר לי עליך,‏ אחי יהונתן,‏ נעמת לי מאוד.‏ נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים” (‏שמואל ב׳.‏ א׳:‏26‏)‏.‏

דוד לעולם לא שכח את הנדר שנדר ליהונתן.‏ שנים לאחר מכן הוא עשה מאמצים כדי למצוא את בנו הפיסח של יהונתן,‏ מפיבושת,‏ ולדאוג לו (‏שמואל ב׳.‏ ט׳:‏1–13‏)‏.‏ ללא ספק דוד למד רבות מנאמנותו ומיושרו של יהונתן ומנכונותו לדבוק בחבר בנאמנות למרות קשיים.‏ האם נוכל גם אנו להפיק את אותם לקחים?‏ האם נוכל לחפש חברים כדוגמת יהונתן?‏ האם נוכל להיות חברים כאלה בעצמנו?‏ אם נעזור לחברינו לבנות ולחזק את אמונתם ביהוה,‏ אם נשים את נאמנותנו לאלוהים במקום הראשון ואם נישאר נאמנים במקום לחפש את טובתנו האישית,‏ נהיה חברים כדוגמת יהונתן,‏ ונלך בעקבות אמונתו.‏