הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?
הדבק של בלוט הים
הזואולוגים מודעים זה זמן רב ליכולתו המדהימה של בלוט הים להיצמד בחוזקה לסלעים, מזחים וגופי סירות. מעריכים כי הדבק של בלוט הים חזק בהרבה מכל חומר סינתטי. אך כיצד בדיוק מצליח בלוט הים להידבק למשטחים רטובים? עד לא מזמן הדבר נותר בגדר תעלומה.
נקודות למחשבה: מחקרים הראו כי זחל בלוט הים צף במים בחיפוש אחר משטח הולם. כשהוא מוצא לעצמו נקודת עגינה מתאימה, נראה כי הוא מפריש שני חומרים. החומר הראשון הוא שכבת יסוד (פריימר) דוחה מים שעל גביו מופרש החומר השני, המורכב מחלבון הנקרא פוספופרוטאין.
שילוב שני החומרים יוצר שכבת דבק חזקה העמידה אפילו בפני בקטריות. עמידותו של הדבק הזה חיונית מפני שבלוט הים יבלה את שארית חייו כשהוא דבוק לאותה הנקודה.
תהליך יצירת הדבק של בלוט הים מורכב הרבה יותר מכפי שהעריכו קודם לכן. אחד מחברי צוות המחקר שגילה את התהליך אמר: ”הפתרון של הטבע לבעיית ההתמודדות עם משטח רטוב מתוחכם בצורה בלתי רגילה!” הממצאים הללו עשויים לעזור לחוקרים לפתח דבקים לשימוש בסביבה מימית ודבקים ביולוגיים סינתטיים לשימוש במוצרי אלקטרוניקה ושתלים רפואיים.
מה דעתך? האם הדבק של בלוט הים התפתח בתהליך אבולוציוני? או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?