בלוטי ים ויצורים ימיים אחרים שנצמדים לתחתית האוניות מערימים קשיים רבים על מפעילי כלי שיט.‏ תופעה זו,‏ המכונה צִמְדָה,‏ מאיטה את מהירות האוניות,‏ מגבירה את צריכת הדלק שלהן ומשביתה אותן אחת לכמה שנים למטרות ניקוי.‏ מדענים מחפשים פתרונות בעולם הטבע.‏

 נקודות למחשבה:‏ במחקרים התגלה שעורו של הנתב ארוך הסנפיר (‏Globicephala melas‏)‏ מצויד במנגנון ניקוי עצמי.‏ בעורו יש חריצים זעירים,‏ המכונים ננו־חריצים,‏ המונעים מהזחלים של בלוטי הים להיצמד אליו.‏ המרווחים שבין החריצים הללו מלאים בחומר דמוי ג׳ל שתוקף אצות וחיידקים.‏ הנתב מפריש מחדש את החומר הזה כאשר הוא משיל את עורו.‏

 מדענים מתכננים לחקות את מנגנון הניקוי העצמי של הנתב לשימוש בתחתיות כלי שיט.‏ בעבר נהגו להשתמש בצבעים נוגדי צִמדה.‏ אולם הצבעים הנפוצים ביותר רעילים ופוגעים בסביבה הימית,‏ ולכן לאחרונה נאסר השימוש בהם.‏ הפתרון שמציעים החוקרים הוא לכסות את תחתית האוניות ברשת מתכתית שמתחתיה שכבה מחוררת שמפרישה חומר כימי ידידותי לסביבה.‏ במגע עם מי הים חומר זה מתקשה לכדי ג׳ל צמיגי שיוצר שכבה דמוית עור,‏ בעובי של כ־7.‏0 מילימטר,‏ המכסה את תחתית האונייה.‏ עם הזמן שכבה זו מתקלפת,‏ וכל היצורים ש”‏תפסו עליה טרמפ”‏ נושרים יחד איתה.‏ אחרי כן נוצרת שכבה חדשה של חומר בתחתית האונייה.‏

 ניסויי מעבדה הראו שמנגנון זה יכול לצמצם את תופעת הצִמדה באוניות פי 100.‏ יהיה זה יתרון אדיר עבור חברות ספנות,‏ מכיוון שהבאת אונייה למספנה למטרות ניקוי כרוכה בעלויות גבוהות.‏

 מה דעתך?‏ האם מנגנון הניקוי העצמי של עור הנתב התפתח בתהליך אבולוציוני?‏ או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏