הדרכה למשפחה | הורות
כשילדך מפר את אמונך
צעירים לפעמים לא טורחים להגיע הביתה בשעה שקבעו להם ההורים, משקרים להוריהם או מתגנבים החוצה כדי לבלות עם חברים. מה תוכל לעשות אם ילדך הפר את אמונך? a
האם זה סימן למרדנות?
לא בהכרח. במקרא כתוב: ”אווילות קשורה בלב נער”, וזה אכן נכון לגבי בני נוער רבים (משלי כ״ב:15). ”ילדים מתבגרים מקבלים לפעמים החלטות פזיזות וטיפשיות”, כותב ד״ר לורנס סטיינברג. ”צפוי שהם יעשו טעויות”. b
מה אם הילד שיקר לי?
אל תסיק שילדך נחוש בדעתו להתנער מסמכותך. מחקרים מראים שלבני נוער אכפת מה חושבים עליהם ההורים, גם אם זה נראה אחרת. ילדך אולי לא מראה את זה, אבל רוב הסיכויים שהוא מאוכזב מעצמו — וגם עצוב מהמחשבה שהוא אכזב אותך.
מי נושא באשמה?
האם הסביבה אשמה? המקרא אומר: ”חברה רעה תשחית הרגלים טובים” (קורינתים א׳. ט״ו:33). ואכן, בני נוער מושפעים מאוד מחבריהם, וכן גם מגורמים אחרים, לרבות רשתות חברתיות ופרסומות. ואם נוסיף לזה את חוסר הניסיון בחיים, קל להבין למה בני נוער מקבלים לפעמים החלטות גרועות. כמובן, הם חייבים ללמוד לקבל אחריות על החלטותיהם כדי להפוך למבוגרים אחראיים.
האם אני אשם? אולי אתה תוהה אם היית קשוח מדי וזה מה שדחף את הילד לעשות את מה שעשה. או שלפעמים אתה שואל את עצמך אם היית מתירני מדי ונתת לו יותר מדי חופש. במקום להתמקד בתרומה שלך לבעיה, חשוב איך תוכל לתרום כעת לפתרונה.
איך אוכל לעזור לו לרכוש מחדש את אמוני?
שלוט בתגובתך. סביר להניח שילדך מצפה שתכעס. אבל מה אם תנקוט גישה אחרת? דבר איתו ברוגע על מה שהוביל לבעיה. האם הוא היה סקרן? משועמם? הרגיש בודד? היה נואש להשיג חברים? אף אחת מהסיבות האלה לא מצדיקה את המעשה הפסול, אבל הן יכולות לעזור לך — וגם לילדך — להבין טוב יותר מה הוביל להתנהגותו.
עיקרון מקראי: ”על כל אחד למהר להקשיב, לא למהר לדבר ולא למהר לכעוס” (יעקב א׳:19).
עזור לילדך לנתח את מה שקרה. שאל אותו שאלות כמו: מה למדת מהמקרה הזה? איך תנהג אחרת אם תיתקל שוב באותו מצב? שאלות כאלה יעזרו לו לפתח את יכולות החשיבה שלו.
עיקרון מקראי: ”הוכח, גער, הפצר, וזאת במלוא הסבלנות וכושר ההוראה” (טימותיאוס ב׳. ד׳:2).
הבהר לו שיש השלכות למעשיו. מומלץ שיהיה קשר בין המעשה הפסול שהוא עשה לבין ההגבלות שתטיל עליו. למשל, אם ילדך נהג ברכב שלך ללא רשות, תוכל להגביל למשך זמן מה את השימוש שלו ברכב.
עיקרון מקראי: ”כל מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור” (גלטים ו׳:7).
התמקד בשיקום האמון. נכון, זה לא יקרה בן לילה. אבל חשוב שהילד יבין שעם הזמן הוא יצליח לרכוש מחדש את אמונך. הוא צריך לראות את האור בקצה המנהרה. אם הוא ירגיש שהוא אף פעם לא יזכה באמונך, הוא עלול להפסיק לנסות.
עיקרון מקראי: ”אל תכעיסו את ילדיכם, פן תיפול רוחם” (קולוסים ג׳:21).