חג הפסחא אינו מבוסס על המקרא.‏ אם תבדוק את שורשיו תגלה את משמעותו האמיתית — זוהי מסורת הנשענת על טקסי פוריות עתיקים.‏ תן דעתך לנקודות הבאות.‏

1.   שם החג:‏ האנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏מקורו של השם האנגלי Easter אינו ברור דיו;‏ הכומר האנגלו־סקסי בֶּדָה וֶנֶרַבִּילִיס מן המאה ה־8 קשר אותו לאלת האביב האנגלו־סקסית אֵאוֹסְטְרֶה”‏.‏ אחרים קושרים אותו לעשתורת,‏ או אסטרטה,‏ אלת הפריון הפיניקית,‏ אשר מקבילתה הבבלית הייתה אישתר.‏

2.   ארנבות,‏ שפנים:‏ סמלי פוריות ”‏אשר מקורם בטקסים ובסמלים קדומים שאפיינו את חגיגות האביב הפגאניות באירופה ובמזרח התיכון”‏ (‏האנציקלופדיה בריטניקה [‏אנג׳]‏)‏.‏

3.   ביצים:‏ החיפוש אחר ביצי הפסחא,‏ שאותן לפי האגדה מחלקת ארנבת הפסחא,‏ ”‏אינו סתם משחק ילדים,‏ אלא שריד של טקס פריון”‏ (‏Funk & Wagnalls Standard Dictionary of Folklore, Mythology and Legend)‏.‏ בכמה תרבויות רווחה האמונה שבביצת הפסחא המקושטת ”‏טמונה סגולה מאגית לאושר,‏ שגשוג,‏ בריאות והגנה”‏ (‏Traditional Festivals)‏.‏

4.   בגדים חדשים:‏ ”‏היה זה בגדר חוסר נימוס ולפיכך כגורם למזל רע לא לקבל את פני אאסטרה,‏ אלת האביב הסקנדינבית,‏ במלבושים חדשים”‏ (‏The Giant Book of Superstitions)‏.‏

5.   טקסי זריחה:‏ יש הטוענים שטקסים אלה מקורם בטקסים קדומים של פולחן השמש ”‏אשר נערכו בנקודת השוויון של האביב כדי לקבל את פני השמש ואת כוחה האדיר המחדש את חיי כל הצמחים”‏ (‏Celebrations—The Complete Book of American Holidays)‏.‏

 ספר המועדים האמריקני (‏The American Book of Days)‏ מתאר היטב את מקורו של חג הפסחא:‏ ”‏אין צל של ספק שבראשית דרכה אימצה הכנסייה את המנהגים האליליים הקדומים והדביקה להם משמעות נוצרית”‏.‏

 המקרא מזהיר אותנו שלא לעבוד את אלוהים לפי מסורות או מנהגים שאינם רצויים בעיניו (‏מרקוס ז׳:‏6–8‏)‏.‏ בקורינתים ב׳.‏ ו׳:‏17 נאמר,‏ ”‏’‏היבדלו’‏,‏ אומר יהוה‏,‏ ’‏ובטמא חידלו לגעת’‏”‏.‏ הפסחא הוא חג פגאני,‏ אשר ממנו צריכים להימנע כל הרוצים להשביע את רצון אלוהים.‏