במקרא נאמר:‏ ”‏החיים יודעים שימותו;‏ והמתים אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5;‏ תהלים קמ״ו:‏4‏)‏.‏ לכן כשאנו מתים אנו חדלים להתקיים.‏ המתים אינם יכולים לחשוב,‏ לפעול או להרגיש.‏

‏”‏אל עפר תשוב”‏

 אלוהים הסביר לאדם הראשון מה קורה לאחר המוות.‏ אדם המרה את פי אלוהים,‏ ולכן הוא אמר לו:‏ ”‏עפר אתה ואל עפר תשוב”‏ (‏בראשית ג׳:‏19‏)‏.‏ לפני שיצר אלוהים את אדם ”‏עפר מן האדמה”‏,‏ הוא לא היה קיים (‏בראשית ב׳:‏7‏)‏.‏ לפיכך כאשר מת אדם הראשון,‏ הוא שב אל העפר וחדל להתקיים.‏

 אותו הדבר קורה למי שמתים כיום.‏ על בני האדם ועל בעלי החיים אומר המקרא:‏ ”‏הכול היה מן העפר,‏ והכול שב אל העפר”‏ (‏קהלת ג׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏

המוות אינו בהכרח הסוף המוחלט

 לא אחת משווה המקרא את המוות לשינה (‏תהלים י״ג:‏3;‏ יוחנן י״א:‏11–14;‏ מעשי השליחים ז׳:‏60‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ אדם השקוע בשינה עמוקה אינו מודע למה שקורה סביבו.‏ בדומה לכך,‏ המתים אינם מודעים לדבר.‏ למרות זאת,‏ המקרא מלמד שאלוהים יכול ”‏להעיר”‏ את המתים משנתם ולהעניק להם שוב את מתת החיים (‏איוב י״ד:‏13–15‏)‏.‏ המוות אינו הסוף המוחלט עבור מי שאותם יקים אלוהים לתחייה.‏