לאן מביטות עיניך?
”אליך נשאתי את עיניי, היושבי בשמיים” (תהל׳ קכ״ג:1).
שירים: 32, 63
1, 2. מה משמע הדבר למקד את עינינו ביהוה?
אנו חיים ב”עיתות משבר קשות להתמודדות”, ולפני שיפציע אורו של יום חדש וישרור שלום אמיתי עלי אדמות, יהפכו החיים לקשים אף יותר (טימ״ב ג׳:1). לכן כדאי שנשאל את עצמנו: ’למי אני מפנה את מבטי כדי לקבל עזרה והדרכה?’ תשובתנו המיידית עשויה להיות ”ליהוה”, וזוהי התשובה הטובה ביותר.
2 מה משמע הדבר להביט ביהוה? וכיצד נוכל לוודא שעינינו נשארות ממוקדות בו בעודנו מתמודדים עם קשיי החיים המורכבים? לפני מאות שנים הכיר משורר התהלים בצורך לשאת את עינינו ליהוה כדי שיעזור לנו בעת צרה. (קרא תהלים קכ״ג:1–4.) הוא דימה את האופן שבו אנו נושאים את עינינו ליהוה לאופן שבו משרת נושא את עיניו לאדונו. מה הייתה כוונת משורר התהלים? ובכן, המשרת לא נשא את עיניו לאדונו רק כדי שיספק לו מזון והגנה. הוא היה צריך להמשיך להביט בו כדי לדעת מה הן דרישותיו ולאחר מכן לקיימן. באופן דומה, עלינו לבחון מדי יום את דבר־אלוהים כדי לדעת מה דורש מאיתנו יהוה באופן אישי, ולאחר מכן ליישם את הדרכותיו. רק אז נוכל להיות בטוחים שהוא יטה לנו חסד בעת שנזדקק לו (אפ׳ ה׳:17).
3. מה עלול להסיח את דעתנו ולהפריע לנו למקד את עינינו ביהוה?
3 אף־על־פי שאנו יודעים עד כמה חשוב שנישא את עינינו ליהוה ללא הרף, לעיתים עלולה דעתנו להיות מוסחת. זה בדיוק מה שאירע למרתא, ידידתו הקרובה של ישוע. היא הייתה ”טרודה בעבודות רבות” (לוקס י׳:40–42). אם כך אירע לאדם נאמן שישוע היה לצידו, בל נהיה מופתעים אם אותו הדבר יקרה גם לנו. אם כן, מה עלול להסיח את דעתנו ולהפריע לנו למקד את עינינו ביהוה? במאמר זה נבחן כיצד עלולים מעשיהם של אחרים להסיח את דעתנו. כמו כן, נלמד כיצד נוכל להמשיך להתמקד ביהוה.
אדם נאמן מאבד זכות מיוחדת
4. מדוע אנו אולי מופתעים שמשה איבד את הזכות להיכנס לארץ המובטחת?
4 אין ספק שמשה נשא את עיניו ליהוה להכוונה ולהדרכה. למעשה, הוא ”עמד איתן כרואה את מי שאינו נראה”. (קרא עברים י״א:24–27.) במקרא נאמר כי ”לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר יְדָעו יהוה פנים אל פנים” (דב׳ ל״ד:10). אולם אף־על־פי שהיו למשה יחסים כה קרובים עם יהוה, הוא איבד את הזכות להיכנס לארץ המובטחת (במ׳ כ׳:12). מה גרם למשה להיכשל?
5–7. איזו בעיה התעוררה זמן קצר לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, וכיצד התמודד משה עם המצב?
5 בחלוף פחות מחודשיים מיציאת בני ישראל ממצרים, התעוררה בעיה חמורה – היה זה אפילו לפני שהגיעו להר סיני. בני העם החלו להתלונן על מחסור במים. הם החלו לרטון על משה, והמצב החמיר עד כדי כך שמשה צעק אל יהוה: ”מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלוני!” (שמ׳ י״ז:4). בתגובה נתן יהוה למשה הנחיות ברורות. היה עליו לקחת את מטהו ולהכות בצור שבחורב כדי שיצאו ממנו מים. אנו קוראים: ”ויעש כן משה לעיני זקני ישראל”. בני ישראל שתו לרוויה, והבעיה נפתרה (שמ׳ י״ז:5, 6).
6 הכתוב ממשיך ואומר באשר למשה: ”ויקרא שם המקום מסה [ניסיון] ומריבה, על ריב בני־ישראל ועל נסותם את יהוה, לאמור: ’היש יהוה בקרבנו אם אין?’” (שמ׳ י״ז:7). עד כמה התאימו השמות הללו!
7 מה חש יהוה באשר למה שאירע ב”מריבה”? הוא ראה במעשיהם של בני ישראל קריאת תיגר על אלוהותו, ולא מרד נגד משה ותו לא. (קרא תהלים צ״ה:8, 9.) ברור אפוא שבני ישראל נקטו קו פעולה מוטעה. במקרה זה תגובתו של משה הייתה נכונה – הוא נשא את עיניו ליהוה ולאחר מכן מילא בקפידה אחר הנחיותיו.
8. איזו בעיה התעוררה לקראת סוף 40 שנות הנדודים במדבר?
8 אך מה אירע כאשר מאורע דומה התרחש כעבור כ־40 שנה, לקראת סוף נדודיהם במדבר? שוב מצאו את עצמם בני ישראל במקום שבהמשך נקרא ”מריבה”. אך הפעם היה זה מקום אחר – בקרבת קדש, קרוב לגבול הארץ המובטחת. a שוב התלוננו בני ישראל על מחסור במים (במ׳ כ׳:1–5). אך במקרה זה עשה משה טעות חמורה.
9. אילו הנחיות ניתנו למשה, אך מה עשה? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
9 כיצד הגיב משה למרד זה? הוא שוב נשא את עיניו ליהוה להכוונה. אך הפעם לא אמר לו יהוה להכות בסלע. משה הצטווה לקחת את מטהו, לכנס את העם לפני הסלע ולאחר מכן לדבר אל הסלע (במ׳ כ׳:6–8). אולם משה לא דיבר לסלע. במקום זאת הוא פרק את תסכולו כאשר צעק על מי שהתאספו שם: ”שמעו נא, המורים! המן הסלע הזה נוציא לכם מים?” אז היכה בסלע, לא פעם אחת כי אם פעמיים (במ׳ כ׳:10, 11).
10. כיצד הגיב יהוה למעשיו של משה?
10 יהוה כעס, ואף קצף, על משה (דב׳ א׳:37; ג׳:26). מדוע הגיב כך? קיימים כמה גורמים אפשריים. כפי שצוין קודם לכן, יהוה אולי התמלא כעס מפני שמשה לא מילא אחר ההנחיות החדשות שקיבל.
11. כאשר היכה משה בסלע, כיצד אולי גרע מהנס שחולל יהוה?
11 קיימת אפשרות נוספת. הסלעים סביב המקום הראשון שכונה ”מריבה” עשויים מאבני גרניט קשות. אין זה משנה עד כמה חזק יכה אדם באבן גרניט, איש אינו מצפה שיצאו ממנה מים. אולם הסלעים שסביב המקום השני שכונה ”מריבה” שונים לגמרי, ובדרך כלל מורכבים מאבן גיר רכה. כיוון שאבן גיר היא סלע נקבובי בטבעה, האזורים הללו לא אחת הכילו מאגרי מים תת־קרקעיים שניתן היה לדלות מהם אספקה של מים. האם ייתכן שכאשר היכה משה פעמיים בסלע נקבובי זה, הוא הביא לכך שזרימת המים תיזקף לזכות גורמים טבעיים ולא לזכותו של יהוה? כאשר היכה משה בסלע במקום לדבר אליו, האם הפחית כביכול מפלאיות הנס? b לא נוכל לקבוע בוודאות.
כיצד מרד משה
12. מאיזו סיבה אפשרית אחרת כעס יהוה על משה ועל אהרון?
12 קיים הסבר אפשרי נוסף לכעסו של יהוה על משה ועל אהרון. שים לב שמשה אמר לעם: ”המן הסלע הזה נוציא לכם מים?” כאשר אמר משה ”נוציא”, אפשר שהתייחס לעצמו ולאהרון. מילים אלה הצביעו על חוסר כבוד משווע כלפי המקור האמיתי של הנס – יהוה. נראה שאפשרות זו נתמכת על־ידי הכתוב בתהלים ק״ו:32, 33, שם נאמר: ”ויַקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם. כי המרו את רוחו, ויבטא בשפתיו” (במ׳ כ״ז:14). c על כל פנים, מעשיו של משה גרעו מהכבוד הראוי ליהוה. יהוה אמר למשה ולאהרון: ”מריתם את פי” (במ׳ כ׳:24). אין ספק שמדובר בחטא חמור!
13. מדוע העונש שהטיל יהוה על משה היה הן צודק והן הולם?
13 כמנהיגים בעמו של יהוה נשאו משה ואהרון במידה רבה של אחריות (לוקס י״ב:48). קודם לכן מנע יהוה מדור שלם מקרב בני ישראל להיכנס לארץ כנען בשל מרדנותם (במ׳ י״ד:26–30, 34). לכן היה זה הן צודק והן הולם מצד יהוה להטיל את אותו עונש על משה בשל מרדנותו. בדומה לאחרים שמרדו, גם הוא לא הורשה להיכנס לארץ המובטחת.
שורש הבעיה
14, 15. מה גרם למשה למרוד?
14 מה גרם למשה לאמץ גישה מרדנית שכזו? שים לב שוב לנאמר בתהלים ק״ו:32, 33: ”ויַקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם. כי המרו את רוחו, ויבטא בשפתיו”. אף־על־פי שבני ישראל הכעיסו את יהוה, היה זה משה שהתמרמר. חוסר השליטה העצמית שגילה גרם לו לומר דברים מבלי להביא בחשבון את ההשלכות.
15 משה אפשר למעשיהם של אחרים להסיח את דעתו ולהפריע לו למקד את עיניו ביהוה. בתקרית הראשונה נהג משה נכונה (שמ׳ ז׳:6). אך ייתכן שלאחר שהתמודד במשך עשרות שנים עם מרדנותם של בני ישראל, נעשה עייף ומתוסכל. האם חשב משה בעיקר על הרגשות שלו במקום על האופן שבו יסב כבוד ליהוה?
16. מדוע עלינו לתת את הדעת למעשיו של משה?
16 אם נביא נאמן כמו משה נכשל ודעתו הוסחה, אזי אותו הדבר עלול בקלות לקרות גם לנו. בדומה למשה, אנו עומדים להיכנס לארץ סמלית, לעולם החדש שהבטיח לנו יהוה (פט״ב ג׳:13). איש מאיתנו אינו רוצה להחמיץ זכות מיוחדת זו. אך כדי לממש את מטרתנו, עלינו להמשיך למקד את עינינו ביהוה ולהתמיד לעשות את רצונו (יוח״א ב׳:17). אילו לקחים עלינו להפיק מטעותו של משה?
אל תיתן למעשיהם של אחרים להסיח את דעתך
17. מה יסייע לנו שלא להיכנע לתסכול?
17 אל תיכנע לתסכול. גם אם אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים שוב ושוב עם אותן בעיות, ”אל ירפו ידינו בעשיית הטוב, כי בבוא העת נקצור אם לא נִלאה” (גל׳ ו׳:9; תסל״ב ג׳:13). כאשר אנו מתמודדים עם מצבים מתסכלים או עם סכסוכים חוזרים ונשנים על רקע הבדלי אישיות, האם אנו שולטים בפינו ובמזגנו? (מש׳ י׳:19; י״ז:27; מתי ה׳:22) כאשר אחרים מתגרים בנו, עלינו ללמוד ’לתת מקום לזעם’. זעמו של מי? של יהוה. (קרא רומים י״ב:17–21.) אם נמשיך לשאת את עינינו ליהוה, נעניק לו את הכבוד הראוי לו בכך שניתן מקום לזעמו, נמתין בסבלנות למועד שהוא רואה לנכון להתערב. אם ננהג אחרת וננסה להתנקם בדרך כלשהי, יהיה זה בבחינת חוסר כבוד כלפי יהוה.
18. מה עלינו לזכור בכל הנוגע ליישום הנחיות?
18 מלא בקפידה אחר ההנחיות העדכניות ביותר. האם אנו ממלאים נאמנה אחר ההנחיות העדכניות ביותר שמספק לנו יהוה? אם כן, לא נפעל בצורה מסוימת רק מפני שכך תמיד פעלנו בעבר. במקום זאת, נמהר ליישם כל הנחיה חדשה שמספק יהוה דרך ארגונו (עב׳ י״ג:17). במקביל, נקפיד ש’לא לחרוג מן הכתוב’ (קור״א ד׳:6). בעשותנו כן אנו ממשיכים למקד את עינינו ביהוה.
19. כיצד נוכל להימנע מלפגוע ביחסינו עם יהוה גם לנוכח טעויותיהם של אחרים?
19 אל תאפשר לטעויותיהם של אחרים לפגוע ביחסיך עם יהוה. אם נמשיך למקד את עינינו הסמליות ביהוה, לא נאפשר למעשיהם של אחרים למרמר אותנו או לפגוע ביחסינו עימו. הדבר חשוב במיוחד אם, בדומה למשה, יש לנו תפקידי אחריות כלשהם בארגון אלוהים. זה אומנם נכון שכל אחד מאיתנו צריך ’להמשיך לפעול למימוש ישועתו ביראה וברעדה’, אך עלינו לזכור שליהוה אין סטנדרט נוקשה אחד שעל־פיו הוא שופט אותנו (פיל׳ ב׳:12). אולם ככל שיש לנו יותר זכויות, יש לנו יותר אחריות (לוקס י״ב:48). אך אם אנו באמת אוהבים את יהוה, דבר לא יכשיל אותנו או יפריד אותנו מאהבתו (תהל׳ קי״ט:165; רומ׳ ח׳:37–39).
20. מה צריכה להיות החלטתנו הנחושה?
20 בזמנים הקשים הללו הבה לא נחדל לשאת את עינינו לאחד אשר ’יושב בשמיים’ על מנת שנוכל לדעת מהו רצונו. מי ייתן ולעולם לא נאפשר למעשיהם של אחרים להשפיע לרעה על יחסינו עם יהוה. דוגמתו של משה מסייעת לנו לנצור את חשיבות הדבר בשכלנו ובליבנו. במקום להגיב בצורה מוגזמת לאי־שלמותם של הסובבים אותנו, הבה נהיה נחושים לשאת את ”עינינו אל יהוה אלוהינו עד שֶׁיְחָנֵנוּ” (תהל׳ קכ״ג:1, 2).
a היה זה מקום שונה מ”מריבה” שבקרבת ”רפידים”. בשונה מהמקום הראשון, אתר זה היה מזוהה עם ”קדש” ולא עם ”מסה”. אולם שני המקומות נקראו ”מריבה” בשל הריב שפרץ שם (ראה מפה 7 בספרון מדריך ללימוד דבר־אלוהים).
b פרופסור ג׳ון א. בק מציין באשר למאורע זה: ”על־פי מסורת יהודית אחת, מתחו המורדים על משה ביקורת במילים הבאות: ’משה מכיר את תכונותיו של סלע זה! אם חפץ הוא להוכיח את כוחותיו הפלאיים, שיוציא לנו מים מהסלע האחר”. מדובר, כמובן, במסורת בלבד.
c ראה ”שאלות של קוראים” בהוצאת המצפה מ־15 באוקטובר 1987 (אנג׳).