בדומה לבלוטי הים, גם הצדפות ממשפחת הבוציתיים נצמדות לסלעים, משטחי עץ וגופי אוניות. אך בשונה מבלוטי הים, הנצמדים בחוזקה לעצמים שונים, הצדפות הללו נקשרות למשטחים בצורה רפויה יותר בעזרת מערכת חוטי הצמדה דקיקים הנקראים סיבי ביסוס. מנגנון זה מקנה לבוצית חופש תנועה גדול יותר המאפשר לה להשיג מזון ולנוע ממקום למקום. אולם הסיבים הדקיקים אינם נראים חזקים דיים כדי לעמוד בעוצמת גלי הים. כיצד מאפשרים הסיבים לבוצית שלא לאבד אחיזה ולהיסחף לים?‏

נקודות למחשבה: קצה אחד של סיבי הביסוס קשיח ואילו הקצה השני רך וגמיש. החוקרים גילו כי היחס המדויק במבנה סיבי הבוצית — 80 אחוז חומר קשיח ו־20 אחוז חומר רך — הכרחי ליצירת האחיזה החזקה ביותר. כתוצאה מכך, סיבי הביסוס יכולים לעמוד בטלטולים העזים של מי הים.‏

הפרופסור גאי ג’נין מתאר את תוצאות המחקר כ”מדהימות” ומוסיף: ”סוד קסמו של יצור זה טמון בשילוב הגאוני של החלק הגמיש והחלק הנוקשה”. המדענים סבורים שלמבנה סיבי הביסוס יוכלו להיות שימושים שונים, לרבות הצמדת מכשירים לבניינים ולכלי שיט תת־ימיים, חיבור גידים לעצמות ואיחוי חתכים לאחר ניתוחים. ”הטבע הוא תיבת אוצר נטולת תחתית בכל הנוגע למנגנוני הצמדה”, אומר הרברט וייט, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה, ארה”ב.‏

מה דעתך? האם סיבי הביסוס של הבוציתיים התפתחו בתהליך אבולוציוני? או האם הם מהווים הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏