חתולי הבית פעילים בעיקר בלילה. ככל הנראה שפמם מסייע להם לזהות עצמים בסביבתם ולתפוס טרף, בייחוד לאחר רדת החשיכה.‏

נקודות למחשבה: שערות שפם החתול מחוברות לרקמות המכילות מספר רב של קצות עצבים. עצבים אלה רגישים אפילו למשב הרוח הקל ביותר. כתוצאה מכך החתולים מסוגלים להבחין בעצמים קרובים מבלי לראות אותם — יכולת המקנה להם יתרון רב בחשיכה.‏

מאחר ששערות השפם רגישות ללחץ, החתולים נעזרים בהן כדי לקבוע את מיקומם ותנועתם של עצמים שונים או של טרף. יתר על כן, שפם החתול מסייע לו לאמוד את רוחבו של פתח לפני שהוא מנסה לעבור דרכו. לדברי אנציקלופדיה בריטניקה, ‏”תפקידי שפם החתול אינם ידועים על בוריים; אולם ידוע שגזירת השפם פוגעת באופן זמני בתפקוד החתול”.‏

מספר מדענים עובדים על פיתוח רובוטים בעלי חיישנים בהשראת שפם החתול שנועדו לאפשר להם לנווט את דרכם בין מכשולים. לחיישנים הללו (המכונים e-whiskers) ”עתידים להיות יישומים רבים בענף הרובוטיקה המתקדמת, בממשקי אדם ומכונה ובתחום הביולוגיה”, מציין עלי ג’אבי, מדען באחת הפקולטות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.‏

מה דעתך? האם שפם החתול התפתח בתהליך אבולוציוני? או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏