דבר יהוה חי

נקודות בולטות מספר איוב

איוב שוכן בארץ עוץ (‏עֲרָב של ימינו)‏.‏ בני ישראל מתגוררים באותה עת במצרים.‏ איוב אינו מבני ישראל אך הוא עובד את יהוה אלוהים.‏ המקרא מציין בנוגע אליו:‏ ”‏אין כמוהו בארץ,‏ איש תם וישר,‏ ירא אלוהים וסר מרע”‏ (‏איוב א׳:‏8‏)‏.‏ התקופה המדוברת חייבת להיות בין זמנם של שני משרתי יהוה בולטים — יוסף בן יעקב והנביא משה.‏

משה,‏ שכתיבת ספר איוב מיוחסת לו,‏ שמע על איוב קרוב לוודאי במהלך 40 שנות ישיבתו במדיין הסמוכה לעוץ.‏ הוא יכול היה ללמוד על שנותיו האחרונות של איוב,‏ כאשר בני ישראל חלפו בקרבת עוץ לקראת סוף 40 שנות נדודיהם במדבר.‏ * ניסיונותיו של איוב כתובים בשפה יפה להפליא והספר נחשב ליצירת מופת.‏ אולם מעבר לכך,‏ הוא משיב על שאלות כגון:‏ למה אנשים טובים סובלים?‏ מדוע יהוה מרשה לרשע להתקיים?‏ האם בני אדם לא־מושלמים יכולים לשמור על נאמנותם לאלוהים?‏ כחלק מדברו של אלוהים שנכתב בהשראה,‏ המסר שבספר איוב חי ופועל גם כיום (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

‏”‏יאבד יום איוולד בו”‏

‏(‏איוב א׳:‏1 עד ג׳:‏26‏)‏

יום אחד פונה השטן לאלוהים ומטיל ספק בנאמנותו של איוב.‏ יהוה נענה לאתגר ומתיר לשטן להביא על איוב סדרת אסונות.‏ אך איוב מסרב ’‏לברך [‏לקלל,‏ תיקון סופרים]‏ אלוהים’‏ (‏איוב ב׳:‏9‏)‏.‏

שלושת רעיו של איוב מגיעים ”‏לנוד לו [‏להשתתף בצערו]‏”‏ (‏איוב ב׳:‏11‏)‏.‏ הם יושבים עימו מבלי להוציא הגה עד שאיוב שובר את השתיקה ואומר:‏ ”‏יאבד יום איוולד בו”‏ (‏איוב ג׳:‏3‏)‏.‏ הוא מבקש להיות ”‏כעוללים לא ראו אור”‏ או שנולדו מתים (‏איוב ג׳:‏11,‏ 16‏)‏.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

א׳:‏4 ‏— האם ילדיו של איוב חגגו ימי הולדת?‏ לא.‏ יש הבדל בין ’‏יום’‏ ל”‏יום הולדת”‏ (‏בראשית מ׳:‏20‏)‏.‏ באיוב א׳:‏4 המילה ’‏יום’‏ משמשת לציון פרק הזמן מהזריחה עד השקיעה.‏ שבעת בניו של איוב נהגו ככל הנראה לערוך פעם בשנה מפגש משפחתי בן שבעה ימים.‏ הם ערכו סבב וכל בן ב”‏יומו”‏ אירח את המשתה בביתו.‏

א׳:‏6;‏ ב׳:‏1 ‏— למי הותר להתייצב לפני יהוה?‏ בין אלה שהתייצבו לפני יהוה היו הדבר,‏ בנו יחידו של אלוהים;‏ המלאכים הנאמנים;‏ ומלאכים ממרים מקרב ”‏בני האלוהים”‏ כולל השטן (‏יוחנן א׳:‏1,‏ 18‏)‏.‏ השטן ושדיו סולקו מהשמיים זמן קצר לאחר כינון מלכות אלוהים ב־1914 (‏ההתגלות י״ב:‏1–12‏)‏.‏ יהוה התיר להם להתייצב לפניו ובכך איפשר לכל היצורים הרוחניים להיות עדים לקריאת התיגר של השטן ולסוגיות שהועלו בעקבות זאת.‏

א׳:‏7;‏ ב׳:‏2 ‏— האם פנה יהוה ישירות לשטן?‏ המקרא אינו מספק פרטים רבים בנוגע לאופן שבו מְתקשר יהוה עם יצורים  רוחניים.‏ עם זאת,‏ הנביא מיכיהו ראה חזון ובו מלאך מדבר ישירות עם יהוה (‏מלכים א׳.‏ כ״ב:‏14,‏ 19–23‏)‏.‏ לכן נראה שיהוה דיבר עם השטן ללא מתווך.‏

א׳:‏21 ‏— באיזה מובן יכול היה איוב לשוב ל”‏בטן אימו”‏?‏ מאחר שיהוה אלוהים יצר את האדם ”‏עפר מן האדמה”‏,‏ המושג ’‏אֵם’‏ משול כאן לאדמה (‏בראשית ב׳:‏7‏)‏.‏

ב׳:‏9 ‏— מה היה כנראה מצבה הנפשי של אשת איוב כאשר אמרה לבעלה לקלל את אלוהים ולמות?‏ אובדנו של איוב היה גם אובדנה.‏ אין ספק שכאב לה לראות את בעלה שהיה פעם איש רב פעלים,‏ מתענה בשל מחלה דוחה.‏ היא אף שכלה את ילדיה האהובים.‏ כל הדברים האלה גרמו לה ככל הנראה לסערת רגשות,‏ ונבצר ממנה לראות את הדבר החשוב מכול — יחסיהם עם אלוהים.‏

לקחים עבורנו:‏

א׳:‏8–11;‏ ב׳:‏3–5‏.‏ כפי שעולה מפרשת איוב,‏ כדי להיות איש תם וישר בעיני יהוה אין די במעשים ובדיבורים יאים,‏ אלא יש לשרתו מתוך המניע הנכון.‏

א׳:‏21,‏ 22‏.‏ אם נישאר נאמנים ליהוה בכל מצב — קל כקשה — נוכיח שהשטן שקרן (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏

ב׳:‏9,‏ 10‏.‏ בדומה לאיוב,‏ עלינו להיות איתנים באמונה גם אם בני משפחה אינם מעריכים את הפעילויות הרוחניות שלנו או לוחצים עלינו להתפשר או לוותר על אמונתנו.‏

ב׳:‏13‏.‏ לרעיו של איוב לא היו שום דברי נחמה לומר בנוגע לאלוהים ולהבטחותיו מכיוון שלא הייתה להם ראייה רוחנית.‏

‏”‏לא אסיר תומתי ממני!‏”‏

‏(‏איוב ד׳:‏1 עד ל״א:‏40‏)‏

הנקודה העיקרית שמעלים שלושת רעיו של איוב בנאומיהם היא שאיוב ללא ספק עשה מעשה חמור,‏ ולכן אלוהים מענישו בצורה כל כך קשה.‏ אליפז נושא ראשון את דבריו ובלדד מדבר אחריו בשפה עוקצנית יותר.‏ דבריו של צופר נוקבים אף יותר.‏

איוב דוחה את טענות הכזב של אורחיו.‏ הוא אינו מסוגל להבין מדוע אלוהים מרשה שיסבול כך והוא שקוע ראשו ורובו בנסיונות להצדיק את עצמו.‏ אף־על־פי־כן,‏ איוב אוהב את אלוהים וקורא:‏ ”‏עד אגווע לא אסיר תומתי ממני!‏”‏ (‏איוב כ״ז:‏5‏)‏.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ז׳:‏1;‏ י״ד:‏14 ‏— מהי כוונת המילה ”‏צבא”‏ [‏עבודת חובה או שירות חובה]‏?‏ איוב סבל סבל רב והחיים נראו לו כל כך תובעניים וקשים כעבודת כפייה מפרכת (‏איוב י׳:‏17‏)‏.‏ מאחר שהזמן העובר על אדם בשְאול — מיום מותו עד יום תחייתו — הוא זמן שנכפה עליו,‏ השווה זאת איוב לשירות חובה.‏

ז׳:‏9,‏ 10;‏ י׳:‏21;‏ ט״ז:‏22 ‏— האם התבטאויות אלו מרמזות על כך שאיוב לא האמין בתחיית המתים?‏ הערות אלו התייחסו לעתידו המיידי של איוב.‏ אם כן,‏ מה הייתה כוונת דבריו?‏ אפשרות אחת היא שאם נגזר עליו למות,‏ איש מבני דורו לא יראה אותו.‏ מנקודת מבטם,‏ הוא לא ישוב לביתו ואף לא יזכה להכרה נוספת עד הזמן שקבע אלוהים.‏ ייתכן גם שהתכוון שאין איש יכול לשוב משְאול בכוחות עצמו.‏ מאיוב י״ד:‏13–15 אנו למדים שאיוב האמין בתחיית מתים עתידית.‏

י׳:‏10 ‏— כיצד יהוה ’‏התיך את איוב כֶחָלָב,‏ והקפיא אותו כגבינה’‏?‏ זהו תיאור פיוטי של היווצרות איוב ברחם אימו.‏

י״ט:‏20 ‏— למה התכוון איוב במילים ”‏אתמלטה בעור שיניי”‏?‏ באומרו כי נמלט בעור של משהו נטול עור התכוון איוב ככל הנראה שהוא נמלט למעשה חסר כול.‏

 לקחים עבורנו:‏

ד׳:‏7,‏ 8;‏ ח׳:‏5,‏ 6;‏ י״א:‏13–15‏.‏ אל לנו למהר להסיק שאדם במצוקה קוצר את מה שזרע ואינו זוכה לחסדו של אלוהים.‏

ד׳:‏18,‏ 19;‏ כ״ב:‏2,‏ 3‏.‏ העצות שלנו צריכות להתבסס על דבר־אלוהים,‏ לא על דעה אישית (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

י׳:‏1‏.‏ המרירות סימאה את עיניו של איוב והוא לא לקח בחשבון גורמים אפשריים אחרים לסבלו.‏ אל לנו להיתפס למרירות בשעת סבל,‏ במיוחד לאור ההבנה הברורה שיש לנו בנוגע לסוגיות הכרוכות בכך.‏

י״ד:‏7,‏ 13–15;‏ י״ט:‏25;‏ ל״ג:‏24‏.‏ תקוות התחייה יכולה לחזק אותנו במהלך כל ניסיון שהשטן עלול להביא עלינו.‏

ט״ז:‏5;‏ י״ט:‏2‏.‏ דברינו צריכים לעודד ולחזק אחרים,‏ לא להכעיס אותם (‏משלי י״ח:‏21‏)‏.‏

כ״ב:‏5–7‏.‏ דברי תוכחה הניתנים על סמך האשמות משוללות בסיס עובדתי,‏ הם חסרי ערך ומזיקים.‏

כ״ז:‏2;‏ ל׳:‏20,‏ 21‏.‏ היושרה אינה דורשת שלמות.‏ איוב מתח ביקורת על אלוהים שלא בצדק.‏

כ״ז:‏5‏.‏ רק איוב יכול היה להסיר מעליו את תומתו,‏ מפני שהתומה או היושרה תלויה באהבתנו את אלוהים.‏ לפיכך עלינו לפתח אהבה עמוקה ליהוה.‏

כ״ח:‏1–28‏.‏ האדם יודע היכן טמונים אוצרות הארץ.‏ בחיפושו אחריהם מביאה אותו תושייתו לשבילים תת־קרקעיים שאף ציפור טרף חדת עין אינה יכולה לראותם.‏ אולם חוכמת אלוהים נובעת מיראת יהוה.‏

כ״ט:‏12–15‏.‏ עלינו לעזור לנזקקים בלב שלם.‏

ל״א:‏1,‏ 9–28‏.‏ איוב הציב לנו בהתנהגותו דוגמה ומופת:‏ הוא לא פלרטט,‏ לא נאף,‏ לא נהג באחרים באי־צדק ובאכזריות והתרחק מחומרנות ועבודת אלילים.‏

‏”‏ניחמתי על עפר ואפר”‏

‏(‏איוב ל״ב:‏1 עד מ״ב:‏17‏)‏

צעיר בשם אליהוא עומד בצד ומקשיב בסבלנות לחילופי הדברים בין איוב לרעיו.‏ עכשיו תורו לומר את דבריו.‏ הוא מתקן את איוב ואת שלושת מייסריו.‏

אליהוא מסיים את דבריו ומייד לאחר מכן עונה יהוה מן הסערה.‏ האל הכול־יכול אינו נותן הסבר לסבלו של איוב,‏ אלא מעלה סדרת שאלות,‏ ובכך גורם לאיוב להיות מודע לכוחו העצום ולחוכמתו האדירה.‏ איוב מודה שדיבר מבלי הבין ואומר:‏ ”‏אמאס [‏אני חוזר בי]‏ וניחמתי על עפר ואפר”‏ (‏איוב מ״ב:‏6‏)‏.‏ המבחן של איוב מסתיים,‏ והוא זוכה לגמול על נאמנותו.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ל״ב:‏1–3 ‏— מתי הגיע אליהוא?‏ אליהוא האזין לכל הנאומים.‏ הוא התיישב בוודאי במרחק שמיעה,‏ זמן מה לפני שאיוב פתח את פיו וסיים את שבעת ימי השתיקה של שלושת רעיו (‏איוב ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

ל״ד:‏7 ‏— כיצד היה איוב כאדם ’‏השותה לעג כמים’‏?‏ בהיותו שרוי במצוקה חש איוב שהלעג מצד שלושת אורחיו מופנה כלפיו,‏ למרות שלמעשה דיברו הם נגד אלוהים (‏איוב מ״ב:‏7‏)‏.‏ לכן ספג את הלעג כאדם השותה מים בשקיקה.‏

 לקחים עבורנו:‏

ל״ב:‏8,‏ 9‏.‏ החוכמה אינה באה רק עם הגיל.‏ יש צורך בהבנת דבר־אלוהים ובהדרכת רוחו.‏

ל״ד:‏36‏.‏ אנו ’‏נבחנים עד נצח’‏,‏ כלומר,‏ עד תום בדרך זו או אחרת ובכך מוכיחים את נאמנותנו.‏

ל״ה:‏2‏.‏ אליהוא הקשיב קשב רב ועמד על הסוגיה האמיתית לפני שפצה פיו (‏איוב י׳:‏7;‏ ט״ז:‏7;‏ ל״ד:‏5‏)‏.‏ זקני־הקהילה המשיחיים חייבים להקשיב בתשומת לב,‏ לברר את העובדות ולהבין בבירור את הסוגיות הרלוונטיות ורק אחר כך לתת עצות (‏משלי י״ח:‏13‏)‏.‏

ל״ז:‏14;‏ ל״ח:‏1 עד ל״ט:‏30‏.‏ הרהורים בנפלאות יהוה — ביטויים לכוחו ולחוכמתו — מלמדים אותנו שיעור בענווה ועוזרים לנו לראות שהצדקת ריבונותו חשובה יותר מעניינינו האישיים (‏מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

מ׳:‏1–4‏.‏ כאשר ניעורה בנו הנטייה להתלונן נגד האל הכול־יכול,‏ עלינו ’‏לשים את ידינו על פינו’‏.‏

מ׳:‏15 עד מ״א:‏26‏.‏ מה עצום כוחם של הבהמות (‏ההיפופוטם)‏ והלווייתן (‏התנין)‏!‏ כדי להחזיק מעמד בשירות אלוהים,‏ אנו זקוקים לתמיכתו של בורא אותן חיות איתנות,‏ והוא אכן נותן לנו כוח (‏פיליפים ד׳:‏13‏)‏.‏

מ״ב:‏1–6‏.‏ איוב שמע את דבר יהוה וראה את התגלות כוחו,‏ והדבר סייע בידו ’‏לאחוז [‏לחזות]‏ באלוה’‏,‏ כלומר,‏ לראות אותו באור נכון (‏איוב י״ט:‏26‏)‏.‏ הדבר עזר לו לחשוב בצורה נכונה.‏ כאשר אנו מקבלים תיקון מתוך המקרא,‏ עלינו להודות ללא היסוס במשגינו ולתקנם.‏

טפח את כוח ’‏העמידה של איוב’‏

ספר איוב מראה בבירור שאלוהים אינו אחראי לסבלו של האדם,‏ אלא השטן.‏ אלוהים מרשה לרשע על כדור־הארץ להתקיים והדבר נותן לנו הזדמנות להראות באופן אישי מהי עמדתנו בסוגיית ריבונות יהוה ונאמנותנו.‏

בדומה לאיוב,‏ כל אוהבי יהוה יתנסו במבחנים.‏ הסיפור של איוב מחזק אותנו ומקנה לנו ביטחון שנוכל להחזיק מעמד.‏ הוא מזכיר לנו שהבעיות שלנו לא יימשכו לעד.‏ ”‏שמעתם על אודות עמידתו של איוב בסבל וראיתם את תכלית יהוה”‏,‏ נאמר ביעקב ה׳:‏11‏.‏ יהוה גמל לאיוב על ששמר על נאמנותו (‏איוב מ״ב:‏10–17‏)‏.‏ איזו תקווה נפלאה ערוכה לפנינו — חיי נצח בגן עדן עלי אדמות!‏ הבה ננהג כדוגמת איוב ונהיה נחושים לשמור על תומתנו (‏עברים י״א:‏6‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 16]‏

מה נוכל ללמוד מכוח ”‏עמידתו של איוב”‏?‏