הבה נשמח יחדיו!
הבה נשמח יחדיו!
כיום יותר ויותר קשה למצוא אושר ושמחה. רבים מתקשים מאוד לחשוב על דברים חיוביים שאותם הם יכולים לחלוק עם אחרים. החיים המודרניים, בייחוד בערים הגדולות, גורמים לאנשים להסתגר בתוך עצמם ולהתבודד.
”הבדידות היא מצב שכיח מאוד”, אומר אלברטו אוליבריו, פרופסור לפסיכוביולוגיה, ו”אין ספק שהחיים בערים הגדולות תורמים לכך. פעמים רבות סגנון חיים זה גורם לנו להתעלם מהחיים האישיים של חבר למשרד, של שכן או של קופאית בסופר השכונתי”. הבדידות מובילה לא אחת לדיכאון.
אולם לא כך הם מצבם וגישתם של המשיחיים. השליח פאולוס כתב: ”שימחו תמיד” (תסל״א ה׳:16). יש לנו סיבות רבות לשמוח ולשתף את אחינו בשמחה זו: אנו עובדים את האל העליון יהוה; אנו מבינים את האמת המקראית; יש לנו התוחלת להיוושע ולחיות לנצח; ואנו יכולים לעזור לאחרים לזכות לאותן ברכות (תהל׳ ק״ו:4, 5; יר׳ ט״ו:16; רומ׳ י״ב:12).
השמחה שיש לנו ושיתוף הזולת בשמחתנו הם מסימני ההיכר של המשיחיים האמיתיים. לכן אין זה מפתיע שפאולוס כתב לפיליפים: ”שמח אני ושש עם כולכם. כך שימחו גם אתם ושישו עימי” (פיל׳ ב׳:17, 18). כאן, בשני פסוקים בלבד, חוזר פאולוס פעמיים על כך שיש לשמוח ולשוש זה עם זה.
כמובן, על המשיחיים להיזהר מהנטייה להתבודד. לא תוכל לשמוח עם אחיך לאמונה אם תתרחק מהם. אם כן, כיצד נוכל להישמע לעצתו של פאולוס ’לשמוח באדון’ יחד עם אחינו? (פיל׳ ג׳:1).
שמח עם אחיך לאמונה
כאשר כתב פאולוס את איגרתו אל הפיליפים הוא ככל הנראה היה במאסר ברומא בשל פעילותו בהכרזת הבשורה (פיל׳ א׳:7; ד׳:22). עם זאת, מאסרו לא פגע בהתלהבותו בשירות. להיפך, הוא שמח לשרת את יהוה כמיטב יכולתו ו’להישפך כנסך’ (פיל׳ ב׳:17). גישתו מוכיחה ששמחתו של האדם אינה תלויה בנסיבותיו. אף שהיה במאסר אמר: ”גם אוסיף לשמוח” (פיל׳ א׳:18).
פאולוס הקים את הקהילה בפיליפי ורחש חיבה מיוחדת לאחיו שם. הוא ידע שהם יתעודדו אם ישתף אותם בשמחה ששאב משירות יהוה. לכן כתב: ”אחיי, רצוני שתדעו כי מה שקרה לי היה דווקא לטובת הבשורה: העובדה שאני חבוש במאסר למען המשיח נתפרסמה בין כל אנשי משמר הקיסר ונודעה לכל השאר” (פיל׳ א׳:12, 13). פאולוס שיתף את אחיו לאמונה בחוויה מעודדת זו כי רצה לשמוח ולשוש עימם, והם ודאי שמחו איתו. לשם כך היה עליהם לחקות את דוגמתו ולא לאפשר לדברים שעברו עליו לרפות את ידיהם (פיל׳ א׳:14; ג׳:17). בנוסף, הפיליפים יכלו להמשיך להזכיר את פאולוס בתפילותיהם ולהעניק לו עזרה ותמיכה כפי יכולתם (פיל׳ א׳:19; ד׳:14–16).
האם גם אנו מגלים את אותה גישה חיובית ואת אותה שמחה שאפיינו את פאולוס? האם אנו משתדלים לראות את הצדדים החיוביים בנסיבות חיינו ובשירותנו המשיחי? כאשר אנו מתרועעים עם אחינו, טוב נעשה אם נשמח יחד בהקשר לפעילות הבישור. אין צורך לחכות שתהיה לנו חוויה יוצאת דופן כדי לעשות כן. אולי הצלחנו לעניין אנשים במסר המלכות בעזרת דברי פתיחה יעילים במיוחד או בעזרת קו טיעונים משכנע. יכול להיות שניהלנו שיחה טובה על פסוק מסוים, או אולי זיהו אותנו כעדי־יהוה בזמן שהיינו בשטח, והדבר כשלעצמו היווה עדות טובה. אם נשתף זה את זה בחוויות מעין אלה, נוכל לשמוח יחדיו.
משרתי יהוה רבים הקריבו ועודם מקריבים מעצמם כדי לתרום לקידום הפצת הבשורה. חלוצים, משגיחים נודדים, חברי בית־אל, שליחים ומשרתים בינלאומיים נותנים את כל כולם בשירות המורחב ומפיקים מכך שמחה. האם אנו שמחים בשמחתם? אם כן, הבה נביע את הערכתנו לאחים יקרים אלה, ’חברינו לעבודה למען מלכות אלוהים’ (קול׳ ד׳:11). נוכל לעודדם בחום באסיפות הקהילה ובכינוסים ולחקות את דוגמתם הנלהבת. בנוסף, נוכל ליצור ’הזדמנויות’ להקשיב לחוויותיהם ולדבריהם המעודדים על־ידי כך שננהג כלפיהם בהכנסת אורחים, דבר שיתבטא לדוגמה בהזמנה לארוחה (פיל׳ ד׳:10).
שמח עם מי שמתמודדים עם קשיים ונסיונות
עמידתו האיתנה של פאולוס ברדיפות, בקשיים ובנסיונות חיזקה את נחישותו להישאר נאמן ליהוה (קול׳ א׳:24; יעקב א׳:2, 3). הידיעה שאחיו בפיליפי, שצפויים היו להתנסות בקשיים דומים, יוכלו לשאוב עידוד מכוח הסבל שגילה, שימחה אותו והניעה אותו לשתף אותם בשמחתו. משום כך כתב: ”לכם ניתן, למען המשיח, לא רק להאמין בו, אלא גם לסבול למענו, שהרי לכם אותו המאבק שבעבר ראיתם אותי נאבק בו וכעת אתם שומעים כי אני נמצא בו” (פיל׳ א׳:29, 30).
גם כיום נתקלים המשיחיים בהתנגדות בשל פעילות הבישור. לפעמים מדובר בהתנגדות אלימה, אך ברוב המקרים היא לובשת צורות מחוכמות יותר, כמו האשמות שווא מפי כופרים, יחס עוין מצד בני משפחה או לעג מצד עמיתים לעבודה או חברים ללימודים. ישוע אמר שמבחני אמונה אלה אינם צריכים להפתיענו או לרפות את ידינו. אדרבה, הם מהווים גורמי שמחה. הוא אמר: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמיים” (מתי ה׳:11, 12).
אל לנו להתמלא פחד או חרדה כאשר אנו שומעים שאחינו לאמונה בארצות מסוימות סובלים רדיפות קשות. להיפך, עלינו לשמוח על שום עמידתם האיתנה. אנו יכולים להתפלל למענם ולבקש מיהוה שיחזק את אמונתם ויעזור להם לגלות כוח סבל (פיל׳ א׳:3, 4). אולי אין באפשרותנו לעשות יותר מכך למען אחים יקרים אלה, אולם יש בכוחנו לעזור לחברי קהילתנו המתנסים בקשיים. נוכל להתעניין בהם, לתמוך בהם וליצור הזדמנויות לשמוח איתם על־ידי כך שנזמינם מדי פעם להצטרף אלינו לתוכנית הרוחנית המשפחתית, נבשר איתם או נתרועע איתם בבילויים משותפים.
יש לנו סיבות רבות לשמוח יחדיו! עלינו לדחות את רוח ההתבודדות הרווחת בעולם ולהמשיך לשתף את אחינו בשמחה שאנו חווים. אם נעשה כן, לא רק נתרום לאהבה ולאחדות בקהילה, אלא גם נפיק את מלוא השמחה מהשתייכותנו לאגודת האחים המשיחית (פיל׳ ב׳:1, 2). כן, הבה נשעה לקריאתו של פאולוס: ”שימחו באדון בכל עת; אומר שוב, שימחו” (פיל׳ ד׳:4).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 6]
גלובוס: Courtesy of Replogle Globes
