לפני כעשר שנים שירתו גרגוריו ומרילו,‏ זוג נשוי שהיו אז בשנות ה־30 לחייהם,‏ כחלוצים במנילה ובמקביל לכך עבדו במשרה מלאה.‏ זה לא היה קל,‏ אבל הם הצליחו.‏ לימים קיבלה מרילו קידום והפכה למנהלת בבנק שבו עבדה.‏ ”‏בזכות העבודות הטובות שלנו יכולנו ליהנות מסגנון חיים מאוד נוח”‏,‏ היא אומרת.‏ למעשה,‏ מצבם הכלכלי היה כל כך טוב שהם החליטו לבנות את בית חלומותיהם באזור מבוקש כ־19 קילומטר מזרחית למנילה.‏ הם חתמו על חוזה עם חברת בנייה והתחייבו לשלם על הפרויקט בתוך עשר שנים בתשלומים חודשיים.‏

מרילו מספרת:‏ ”‏תפקידי החדש תבע ממני כל כך הרבה זמן ואנרגיה שהתיאבון שלי לפעילויות רוחניות הלך ופחת.‏ הרגשתי שאני גוזלת משהו מיהוה”‏.‏ היא מסבירה:‏ ”‏כבר לא יכולתי לתת ליהוה את הזמן שהתחייבתי להקדיש לשירותו”‏.‏ גרגוריו ומרילו לא היו מרוצים מהמצב ולכן ישבו יום אחד ושוחחו על הכיוון שאליו מתקדמים חייהם.‏ גרגוריו אומר:‏ ”‏רצינו לעשות  שינוי,‏ אבל לא ידענו מה לעשות בדיוק.‏ חשבנו איך נוכל לשרת את יהוה במידה רבה יותר,‏ במיוחד לאור העובדה שאין לנו ילדים.‏ התפללנו וביקשנו מיהוה הדרכה”‏.‏

באותה תקופה הם שמעו כמה נאומים שהתייחסו לאפשרות לשרת היכן שקיים צורך רב יותר במבשרי מלכות.‏ ”‏הרגשנו שהנאומים האלה היו תשובתו של יהוה לתפילותינו”‏,‏ אומר גרגוריו.‏ בני הזוג התפללו וביקשו יותר אמונה כדי שיהיה להם האומץ לקבל את ההחלטות הנכונות.‏ מכשול רציני אחד היה פרויקט הבנייה של ביתם,‏ שהיה בעיצומו.‏ הם כבר שילמו עליו במשך שלוש שנים.‏ מה יעשו?‏ מרילו אומרת:‏ ”‏ידענו שאם נבטל את החוזה נפסיד את כל מה ששילמנו עד אז,‏ וזה היה סכום נכבד.‏ אבל ראינו בזה בחירה בין עשיית רצון יהוה כעדיפות עליונה לבין הרצונות שלנו”‏.‏ הם זכרו את מה שאמר השליח פאולוס לגבי ’‏ההחלטה להפסיד את כל הדברים’‏ ובעקבות זאת ביטלו את פרויקט הבנייה,‏ התפטרו מעבודתם,‏ מכרו את רוב נכסיהם ועברו לכפר מרוחק באי פלאוון,‏ כ־480 קילומטר דרומית למנילה (‏פיל׳ ג׳:‏8‏)‏.‏

לפני המעבר ניסו גרגוריו ומרילו להכין את עצמם לחיים פשוטים,‏ אבל רק כשהגיעו ליעדם הבינו עד כמה בסיסיים יהיו תנאי המחיה שלהם.‏ ”‏היינו בהלם”‏,‏ אומרת מרילו.‏ ”‏אין חשמל,‏ אין תנאי נוחות רגילים;‏ במקום להפעיל סיר אורז חשמלי,‏ נאלצנו לחטוב עצים ולבשל על מדורה”‏.‏ למרות זאת,‏ בני הזוג תמיד הזכירו לעצמם את הסיבה שבגללה עברו,‏ ותוך זמן קצר הסתגלו למקום.‏ מרילו אומרת:‏ ”‏עכשיו אני נהנית להתבונן בטבע היפה ובשמי הלילה זרועי הכוכבים.‏ יותר מכול,‏ אני נהנית לראות את פניהם המאושרות של האנשים כשאנחנו מבשרים להם.‏ השירות כאן עוזר לנו ’‏ללמוד את סוד ההסתפקות’‏”‏ (‏פיל׳ ד׳:‏12‏)‏.‏

גרגוריו מספר:‏ ”‏כשהגענו היו כאן רק ארבעה עדים.‏ הם כל כך שמחו כשהתחלתי להגיש מדי שבוע הרצאה פומבית וללוות בגיטרה את שירת שירי המלכות”‏.‏ בתוך שנה ראו בני הזוג כיצד הקבוצה הקטנטנה הופכת לקהילה משגשגת המונה 24 מבשרים.‏ גרגוריו אומר:‏ ”‏האהבה שאנחנו מקבלים מהקהילה כאן מרגשת אותנו מאוד”‏.‏ כיום,‏ במבט לאחור על למעלה משש שנות שירות באותו אזור מבודד,‏ הם אומרים:‏ ”‏שום דבר לא משתווה לשמחה שיש לך כשאתה רואה צמיחה רוחנית.‏ אנחנו מרגישים יותר מתמיד שחיינו מלאי משמעות”‏.‏

כמעט 000,‏3 אחים ואחיות מקומיים בפיליפינים עברו לאזורים במדינה שקיים בהם צורך רב במבשרי מלכות.‏ מתוכם 500 הן אחיות רווקות.‏ חשוב על דוגמתה של קארן.‏

קארן,‏ כיום באמצע שנות ה־20 לחייה,‏ גדלה בעיירה בָּגַאוּ שבמחוז קגיאן.‏ עוד בגיל העשרה חשבה רבות על האפשרות להרחיב את שירותה.‏ היא מספרת:‏ ”‏הבנתי שלא נותר הרבה זמן ושאנשים מכל הסוגים צריכים לשמוע את בשורת המלכות,‏ ולכן רציתי לשרת היכן שיש יותר צורך במבשרים”‏.‏ כמה מבני משפחתה דחקו בה לרכוש השכלה גבוהה במקום לעבור לאיזה אזור מרוחק כדי לבשר,‏ אך קארן התפללה וביקשה מיהוה הדרכה.‏ היא גם שוחחה עם מבשרים המשרתים באזורים מבודדים.‏ בגיל 18 עברה לאזור הנמצא במרחק של כ־60 קילומטר מעיירתה.‏

שטח ההטפה של הקהילה הקטנה שאליה עברה קארן שוכן באזור הררי לחופי האוקיינוס השקט.‏ קארן מספרת:‏ ”‏רק כדי להגיע מבגאו לקהילה החדשה היינו צריכים לצעוד שלושה ימים,‏ שבמהלכם טיפסנו על הרים ונאלצנו יותר מ־30 פעם לחצות נהרות”‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏כדי להגיע לכמה תלמידות מקרא אני צריכה ללכת ברגל במשך שש שעות,‏ ללון אצל אחת מתלמידותיי,‏ ולמחרת אני צועדת עוד שש שעות בחזרה הביתה”‏.‏ האם זה שווה את המאמץ?‏ ”‏לפעמים הרגליים כואבות”‏,‏ מספרת קארן.‏ אך היא מוסיפה בחיוך רחב:‏ ”‏אני מנהלת 18 תוכניות שיעורי מקרא.‏ ’‏טעמתי וראיתי כי טוב יהוה’‏!‏”‏ (‏תהל׳ ל״ד:‏9‏)‏.‏

מה גרם לסוקי,‏ אחות רווקה ממוצא הודי בשנות ה־40 המוקדמות לחייה,‏ לעבור מארצות הברית לפיליפינים?‏ בשנת 2011 נכחה בכינוס נפתי שבו התראיין זוג נשוי שמכר את רוב נכסיו כדי לעבור למקסיקו ולעזור שם בפעילות ההטפה.‏ ”‏הריאיון הזה”‏,‏ אומרת סוקי,‏ ”‏גרם לי לחשוב על מטרות שלא עלו בדעתי לפני כן”‏.‏ כאשר נודע לה שיש צורך במבשרים רבים כדי לחלוק את בשורת המלכות עם דוברי פנג׳בית המתגוררים בפיליפינים,‏ היא החליטה לנסוע לשם ולעזור.‏ האם נתקלה בקשיים?‏

‏”‏לא ציפיתי שיהיה לי כל כך קשה להחליט אילו דברים לשמור ואילו דברים למכור”‏,‏ אומרת סוקי.‏ ”‏בנוסף לכך,‏ אחרי שגרתי בנוחות במשך 13 שנה בדירה משלי,‏ מצאתי את עצמי גרה עם משפחתי כשכל הדברים שלי עדיין בקרטונים.‏ זה לא היה קל,‏ אבל זה ממש עזר לי להתכונן לחיים פשוטים”‏.‏ באילו קשיים נתקלה אחרי המעבר לפיליפינים?‏ ”‏הקשיים  הכי גדולים היו הפוביה שלי מחרקים והגעגועים הביתה.‏ למדתי להישען על יהוה יותר מאי פעם!‏”‏ האם המאמץ היה כדאי?‏ סוקי מחייכת ואומרת:‏ ”‏יהוה מזמין אותנו לבחון אותו ולראות שהוא ירעיף עלינו ברכות.‏ אני מתנסה אישית בהתגשמות ההבטחה הזאת כשמישהי בשירות שואלת אותי,‏ ’‏מתי את יכולה לחזור?‏ יש לי עוד הרבה שאלות’‏.‏ האפשרות לעזור לאנשים שיש להם רעב רוחני מעניקה לי הרבה מאוד שמחה וסיפוק!‏”‏ (‏מל׳ ג׳:‏10‏)‏ סוקי מוסיפה:‏ ”‏בעצם החלק הכי קשה היה ההחלטה לעבור.‏ אחרי שעשיתי את זה,‏ היה מדהים לראות איך יהוה טיפל בשבילי בהכול”‏.‏

סימֶה,‏ אח נשוי בשנות ה־30 המאוחרות לחייו,‏ עזב את הפיליפינים ונסע למזרח התיכון כדי לעבוד בעבודה רווחית.‏ בעת שהותו שם התעודד מדברים שאמר לו משגיח נפה ומנאום ששמע מפי אחד מחברי הגוף המנהל,‏ ובעקבות כך החליט להציב את יהוה במקום הראשון בחייו.‏ ”‏אבל היו לי סיוטים רק מעצם המחשבה להתפטר מהעבודה שלי”‏,‏ אומר סימה.‏ למרות זאת,‏ הוא עזב את העבודה וחזר לפיליפינים.‏ כיום סימה ואשתו היידי משרתים בדבאו דל סור בדרום המדינה,‏ היכן שיש צורך במבשרים רבים לכיסוי השטח העצום.‏ ”‏במבט לאחור”‏,‏ אומר סימה,‏ ”‏אני אסיר תודה על כך שהתגברתי על הפחד לאבד את העבודה וששמתי את יהוה במקום הראשון.‏ אין דבר מספק יותר בחיים מאשר לתת ליהוה את מיטבך!‏”‏

כאשר נודע לרמילו ולג׳ולייט,‏ זוג חלוצים בשנות ה־30 המוקדמות לחייהם,‏ שקהילה הנמצאת 30 קילומטר בלבד מביתם זקוקה לעזרה,‏ הם התנדבו לתמוך בה.‏ לכן מדי שבוע,‏ בשמש או בגשם,‏ נוסעים לשם רמילו וג׳ולייט באופנוע כדי לנכוח באסיפות ולהשתתף בפעילות ההטפה.‏ אומנם לא קל לנסוע בדרכי חתחתים ולחצות גשרים תלויים,‏ אך הם שמחים שהם הרחיבו את שירותם.‏ רמילו אומר:‏ ”‏לאשתי ולי יש ביחד 11 תוכניות שיעורי מקרא!‏ השירות במקום שיש בו צורך רב יותר כרוך בהקרבות,‏ אבל זה נותן לנו סיפוק עמוק!‏”‏ (‏קור״א ט״ו:‏58‏)‏.‏

התרצה ללמוד עוד על האפשרות לשרת באזורים שקיים בהם צורך רב יותר במבשרי מלכות,‏ אם בארצך או בארץ אחרת?‏ אם כן,‏ שוחח עם משגיח הנפה שלך וקרא את המאמר ‏”‏התוכל לעבור אל מקדוניה?‏”‏ בכתב העת המצפה מ־15 בדצמבר 2009.‏