באפריל 2006 הופיעה בעיתונים ברחבי העולם ידיעה מרעישה:‏ קבוצת חוקרים עומדת לפרסם את תכניו של כתב יד עתיק שהתגלה לאחרונה — ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏.‏ כתבות אלה ציינו שעל־פי טענת החוקרים,‏ בכתב יד זה מוצגת תפיסה מהפכנית באשר לדמותו של יהודה איש קריות,‏ התלמיד שבגד בישוע.‏ לדידם,‏ יהודה היה למעשה גיבור,‏ התלמיד שהבין את ישוע טוב מכולם,‏ ושהוא מסר את ישוע לידי מוציאיו להורג על־פי בקשתו.‏

האם זהו באמת מסמך אותנטי?‏ ואם כן,‏ האם הוא חושף מידע כמוס על הדמויות ההיסטוריות יהודה איש קריות וישוע המשיח או על המשיחיים הקדומים?‏ היש בו כדי להשפיע על השקפתנו באשר לישוע ולתורתו?‏

הדרך שבה התגלתה ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ לוטה בערפל.‏ המסמך לא נחשף ולא תועד על־ידי ארכיאולוגים,‏ אלא הופיע ביום בהיר אחד בשוק העתיקות בשלהי שנות ה־70 או בתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת.‏ הוא התגלה ככל הנראה בשנת 1978 בקבר נטוש במצרים,‏ שאולי שכן בתוך מערה.‏ הוא היה אחד מארבעה מסמכים שונים שנכתבו בקופטית (‏שפה שהתפתחה ממצרית עתיקה)‏ ואוגדו בקודקס (‏סוג של ספר עתיק)‏.‏

הקודקס,‏ שהיה עטוף בכריכת עור,‏ נשמר במשך מאות שנים באקלים המצרי היבש,‏ אך לאחר שהוצא מהסביבה הזו החל להתפורר במהירות.‏ ב־1983 הוצג הקודקס לזמן קצר לעיני מספר חוקרים,‏ אבל נדרש בעדו מחיר מופקע,‏ ולכן איש לא רכש אותו.‏ שנים נוספות של הזנחה ואחסון לא־הולם הסבו לו נזק נוסף.‏ בשנת 2000 הוא נרכש על־ידי סוחרת עתיקות שוויצרית.‏ בסופו של דבר היא מסרה אותו לקבוצת מומחים בינלאומית שפעלה בחסות קרן מאיקנס לאומנות עתיקה וחברת נשיונל ג׳יאוגרפיק.‏ המומחים ניגשו למלאכה הסבוכה:‏ לשקם ולשחזר את הקודקס,‏ אשר חלקו כבר התפורר לחתיכות קטנות,‏ וכן לקבוע את גילו ולתרגם ולבאר את תכניו.‏

 על־פי תיארוך פחמן 14,‏ מדובר בקודקס מן המאה השלישית או הרביעית לספירה.‏ אך החוקרים סבורים שהטקסט הקופטי של ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ הוא תרגום של הטקסט המקורי שנכתב ביוונית בתקופה מוקדמת בהרבה.‏ באיזו תקופה נכתבה במקור ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ ומה היה הרקע לכתיבתה?‏

האזכור הראשון לקיומה של ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ נמצא בכתביו של אירניאוס,‏ בישוף ליון,‏ שפעל בשלהי המאה השנייה לספירה.‏ בחיבורו נגד הכפירות ‏(‏Adversus Haereses)‏ הוא הזכיר את אחת הקבוצות הרבות שהחזיקו בתורות שהוא חלק עליהן:‏ ”‏הם טוענים שיהודה הבוגד הבין דברים אלה על בוריים,‏ ושהוא לבדו,‏ בידעו את האמת כפי שאיש מן האחרים לא ידע,‏ השלים את סוד הבגידה.‏ בגללו השתררה מהומה בכול,‏ הן בשמיים והן בארץ.‏ הם מציגים היסטוריה בדויה שכזו ומכנים אותה ’‏הבשורה על־פי יהודה’‏”‏.‏

אירניאוס שם לו למטרה להפריך את תורותיהם של המשיחיים הגנוסטים שטענו שעומד לרשותם ידע מיוחד ונסתר.‏ גנוסטיציזם הוא שם כולל לקבוצות רבות,‏ שכל אחת מהן הבינה ופירשה בדרך שונה את מה שנתפס בעיניהן כאמת המשיחית.‏ הגנוסטים קידמו את פרשנויותיהם אשר התבססו על הכתבים שהם עצמם חיברו,‏ כתבים אשר נפוצו בקצב מסחרר במאה השנייה לספירה.‏

בבשורות גנוסטיות אלה נטען פעמים רבות ששליחיו הבולטים של ישוע לא הבינו כהלכה את המסר שבפיו ושהוא לימד תורות נסתרות שרק יחידי סגולה היו מסוגלים לתפוס.‏ * חלק מהגנוסטים האמינו שהעולם הגשמי הוא מעין כלא.‏ משום כך ”‏האל הבורא”‏ שבתנ״ך נתפס בעיניהם כאל נחות המתנגד לאלים המושלמים שבהם האמינו.‏ מי שהיה ברשותו ה”‏ידע”‏ האמיתי הבין את ה”‏סוד”‏ והשתוקק להשתחרר מקיומו הגשמי.‏

זו הגישה המשתקפת ב”‏בשורה על־פי יהודה איש קריות”‏.‏ היא נפתחת במילים:‏ ”‏דברי הסוד שהשמיע ישוע באוזני יהודה איש קריות במשך שמונה ימים,‏ שלושה ימים לפני שחגג את הפסח”‏.‏

האם זהו החיבור שעליו כתב אירניאוס,‏ חיבור שנחשב אבוד במשך מאות שנים?‏ מארווין מאייר,‏ שהיה חבר בצוות המקורי שניתח ותרגם את כתב היד,‏ מציין ש”‏קיימת התאמה רבה בין התיאור התמציתי [‏של אירניאוס]‏ לבין הטקסט הקופטי שיש בידנו המכונה הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏.‏

ב”‏בשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ מתואר ישוע כמי שצוחק בלעג על תלמידיו בשל חוסר הבנתם.‏ לעומתם יהודה הוא היחיד מבין 12 השליחים המבין מהו טבעו האמיתי של ישוע.‏ לכן ישוע חולק עמו בפרטיות את ”‏סודות המלכות”‏.‏

צוות החוקרים הראשון ששחזר ותרגם את הטקסט הושפע במידה רבה מהתיאור שמסר אירניאוס באשר לבשורה זו.‏ בתרגומם נתפס יהודה בעיני ישוע כתלמיד היחיד שיהיה מסוגל לתפוס את הסודות ו”‏להגיע”‏ ל”‏מלכות”‏.‏ השליחים חסרי ההבנה בוחרים בתלמיד אחר תחתיו,‏ אך יהודה הופך ל”‏רוח השלוש עשרה”‏ ול”‏גדול מכולם [‏מכל התלמידים האחרים]‏”‏.‏ את הסיבה לכך הסביר ישוע ליהודה באמרו:‏ ”‏אתה תקריב את האדם שהוא מלבושי”‏.‏

סופרים מהשורה הראשונה,‏ כגון בארט ארמן ואיליין פייגלס,‏ שהם גם חוקרים בולטים בתחום הנצרות הקדומה והגנוסטיציזם,‏ ניתחו גם הם את  ‏”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ ומיהרו לפרסם את ממצאיהם ופרשנויותיהם,‏ שבמידה רבה עלו בקנה אחד עם התרגום של הצוות המקורי.‏ אולם זמן קצר לאחר מכן חוקרים אחרים,‏ כמו אפריל דקוניק ובירגר פירסון,‏ הביעו את הסתייגותם.‏ הם טענו שחברת נשיונל ג׳יאוגרפיק הייתה להוטה להשיג בלעדיות על פרסום כתב היד העתיק ולכן נחפזה לפרסמו.‏ נוסף על כך,‏ החברה פסחה על התהליך האקדמי המקובל שלפיו יש לערוך ניתוח יסודי ולאפשר לחוקרים אחרים לבחון את המסמך,‏ שכן היא דרשה מהצוות לחתום על הסכמי סודיות.‏

דקוניק ופירסון,‏ שפעלו כל אחד בנפרד,‏ הגיעו שניהם למסקנה שבתרגומיהם של החוקרים הקודמים נפלו מספר טעויות בכמה קטעי מפתח בכתב היד המקוטע.‏ לפי תרגומה של דקוניק,‏ יהודה מכונה ‏”‏השד השלושה עשר”‏ ולא ”‏הרוח השלוש עשרה”‏.‏ * כמו כן,‏ ישוע אמר ליהודה חד־משמעית שהוא לא יעלה ל”‏מלכות”‏.‏ נוסף על כך,‏ ישוע לא ציין שיהודה יהיה ”‏גדול”‏ מכל התלמידים האחרים,‏ אלא אמר לו:‏ ”‏אתה תהיה גרוע מכולם,‏ כי אתה תקריב את האדם שהוא מלבושי”‏.‏ לתפיסתה של דקוניק,‏ ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ היא פרודיה גנוסטית עתיקה הלועגת לכל השליחים.‏ מסקנתם הנחרצת של דקוניק ופירסון היא שב”‏בשורה על־פי יהודה איש קריות”‏,‏ יהודה כלל אינו מוצג כגיבור.‏

בין אם הם רואים ביהודה המוצג בבשורה זו גיבור ובין אם שד,‏ איש מהחוקרים שניתחו את המסמך אינו טוען שהוא מדויק מבחינה היסטורית.‏ בארט ארמן מסביר:‏ ”‏הבשורה לא נכתבה על־ידי יהודה ואף לא נטען בה שהיא נכתבה על־ידיו.‏ .‏.‏.‏ בשורה זו לא נכתבה בימיו של יהודה על־ידי מישהו שהכיר אותו.‏ .‏.‏.‏ אם כן,‏ ספר זה אינו יכול לספק לנו מידע נוסף על האירועים שהתרחשו בחיי ישוע”‏.‏

‏”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ היא חיבור גנוסטי שנכתב במקור ביוונית במאה השנייה לספירה.‏ האם בשורה זו שהתגלתה בשנים האחרונות היא החיבור שעליו דיבר אירניאוס?‏ החוקרים עדיין חלוקים בדעתם בשאלה זו.‏ על כל פנים,‏ ”‏הבשורה על־פי יהודה איש קריות”‏ מספקת ראיה ברורה ומשמעותית אך ורק לכך שבתקופה זו הדת המשיחית כבר התפלגה לכתות מתחרות בעלות דוקטרינות שונות.‏ בשורה זו אינה מערערת את אמינותם של כתבי־הקודש,‏ אלא מאששת את אזהרות השליחים,‏ כמו האזהרה שנתן פאולוס במעשי השליחים כ׳:‏29,‏ 30‏:‏ ”‏אני יודע שאחרי לכתי.‏.‏.‏ מקרבכם יקומו אנשים שילמדו דברים מסולפים כדי להדיח את התלמידים ולמשוך אותם אחריהם”‏.‏