פרק ח׳
הוא החזיק מעמד חרף אכזבות
1. מדוע נעטפה שילה ביגון ובאבל?
שמואל יכול היה לחוש ביגון ובאבל שעטפו את שילה. נדמה היה שהדמעות שוטפות את העיר. מבתים רבים בקע קול בכיים של נשים וילדים וזעקות שבר למשמע הבשורות המרות על אבות, בעלים, בנים ואחים שלא ישובו עוד לביתם. עם ישראל נחל תבוסה קשה ביד הפלשתים ואיבד כ־000,30 חיילים, וזאת זמן קצר לאחר שנפלו 000,4 מחייליו בקרב אחר (שמ״א ד׳:1, 2, 10).
2, 3. איזו שרשרת טרגדיות המיטה חרפה על שילה וגזלה ממנה את כבודה?
2 היה זה רק חלק משרשרת טרגדיות. חופני ופינחס, שני בניו המרושעים של הכוהן הגדול עלי, יצאו משילה יחד עם ארון הברית. הארון יקר הערך, ששכן בדרך כלל בקודש הקודשים שבמשכן (אוהל מועד), היה סמל לנוכחות אלוהים. באותה עת לקחו בני העם את הארון לקרב, כיוון שחשבו ברוב טיפשותם שהוא ישמש כקמע ויעניק להם את הניצחון. אבל הפלשתים לקחו את הארון בשבי והרגו את חופני ופינחס (שמ״א ד׳:3–11).
3 במשך מאות שנים התכבד המשכן שבשילה בנוכחותו של ארון הברית. אך כעת הוא כבר לא היה שם. כשומעו על כך נפל עלי בן ה־98 מכיסאו אחורנית ומת. כלתו, שהתאלמנה באותו יום, מתה בלידת בנה. ברגעיה האחרונים אמרה: ”גָלה [הוגלה] כבוד מישראל”. ואכן, שילה לא תשוב עוד להיות כפי שהייתה (שמ״א ד׳:12–22).
4. במה נדון בפרק זה?
4 כיצד יתמודד שמואל עם אכזבות מרות אלו? האם תהיה אמונתו איתנה מספיק כדי לעזור לעם שאיבד את הגנתו ואת חסדו של יהוה? כולנו מתמודדים לפעמים עם קשיים ואכזבות הבוחנים את אמונתנו. לכן הבה נראה מה עוד נוכל ללמוד מדוגמתו של שמואל.
הוא ’פעל לפי הצדקה’
5, 6. במה מתמקד המקרא בהתייחסו לתקופה בת 20 שנה, ומה עשה שמואל במהלך פרק זמן זה?
5 בשלב זה הכתוב אינו מתמקד עוד בשמואל אלא עוקב אחר ארון הקודש ומספר לנו כיצד סבלו הפלשתים לאחר שלקחו את הארון וכיצד נאלצו להחזירו. בחלוף 20 שנה שוב מוזכר שמואל מעל דפי המקרא (שמ״א ז׳:2). מה עשה כל אותן שנים? אין צורך לנחש.
6 בטרם החלה תקופה זו נאמר במקרא: ”ויהי דבר שמואל לכל ישראל”, כלומר שמואל המשיך להשמיע את דברו לכל ישראל (שמ״א ד׳:1). הכתוב מוסר שלאחר תום פרק זמן זה עשה לו שמואל למנהג לבקר בסבב מדי שנה בשלוש ערים בישראל כדי ליישב מחלוקות ולפתור סוגיות שונות, ולאחר מכן היה שב לביתו שברמה (שמ״א ז׳:15–17). ברור אפוא ששמואל תמיד היה פעיל ושבמהלך אותן 20 שנה היו ידיו מלאות עבודה.
אף שהכתוב במקרא אינו מזכיר את שמואל במשך תקופה בת 20 שנה, אנו סמוכים ובטוחים שהוא המשיך להיות פעיל בשירות יהוה
7, 8. (א) איזה מסר מָסר שמואל לעם לאחר עשרים שנות עמל? (ב) כיצד הגיב העם להבטחתו של שמואל?
7 התנהגותם הלא־מוסרית והמושחתת של בני עלי ערערה את אמונת העם. נראה כי בשל כך פנו רבים לעבודת אלילים. עם זאת, לאחר עשרים שנות עמל מסר שמואל לעם את המסר הבא: ”אם בכל לבבכם אתם שבים אל יהוה, הסירו את אלוהי הניכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל יהוה ועִבדוהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים” (שמ״א ז׳:3).
8 ’ידם של הפלשתים’ כָּבדה יותר ויותר על העם. לאחר שכתשו את צבא ישראל לא ראו הפלשתים כל מניעה לרדות בעם אלוהים מבלי לתת על כך את הדין. אבל שמואל הבטיח לעם שהמצב ישתנה רק בתנאי שישובו ליהוה. האם היו מוכנים לעשות זאת? לשמחתו של שמואל הם הסירו את אליליהם והחלו ’לעבוד את יהוה לבדו’. שמואל קיבץ את העם במִצְפָּה, עיר ששכנה באזור הררי צפונית לירושלים. בני העם התקהלו יחדיו, צמו והתחרטו על החטאים הרבים שביצעו כשעבדו אלילים (קרא שמואל א׳. ז׳:4–6).
הפלשתים סברו שהעצרת שקיים עמו המתחרט של יהוה הייתה הזדמנות פז לתקוף
9. במה ראו הפלשתים הזדמנות פז, וכיצד הגיב עם אלוהים לסכנה?
9 אלא שהפלשתים שמעו על העצרת הגדולה וראו בה הזדמנות פז. הם שלחו את צבאם למצפה כדי למחוץ את עובדי יהוה. בני העם נחרדו לשמע הסכנה הקרבה וביקשו משמואל שיתפלל בעדם. שמואל נענה לבקשתם וגם העלה עולה. במהלך טקס קדוש זה יצא הצבא הפלשתי למתקפה על מצפה. אז ענה יהוה לתפילתו של שמואל והשמיע קול שאגה להבעת כעסו. הכתוב מוסר: ”וַיַרְעֵם יהוה בקול גדול ביום ההוא על פלשתים” (שמ״א ז׳:7–10).
10, 11. (א) מניין לנו שהרעם שהשמיע יהוה נגד הצבא הפלשתי היה יוצא דופן? (ב) מה קרה בעקבות הקרב שהחל במצפה?
10 האם הפלשתים צריכים להצטייר בעינינו כילדים קטנים ומפוחדים הממהרים להסתתר מאחורי אִמותיהם בשומעם קול רעם? לא, החיילים הפלשתים היו קשוחים ולמודי קרבות. מכאן עולה שהרעם ודאי לא דמה לשום קול ששמעו מימיהם. האם הייתה זו עוצמת ה”קול הגדול”? האם בקע הקול ממעל מתוך שמיים כחולים ובהירים או אולי הדהד בין ההרים וזרע בלבול בקרב הפלשתים? כך או כך, פחד אימים אחז בפלשתים. בתוך כל המהומה הפכו הפלשתים מהר מאוד מתוקפים למותקפים. אנשי ישראל ירדו בהמוניהם ממצפה, הביסו את הפלשתים ורדפו אחריהם למרחק רב, עד למקום ששכן דרומית־מערבית לירושלים (שמ״א ז׳:11).
11 קרב זה היה נקודת מפנה. הפלשתים הלכו ונסוגו בשאר ימיו של שמואל כשופט, ועיר אחר עיר שבה לחזקתו של עם אלוהים (שמ״א ז׳:13, 14).
12. באיזה מובן שמואל ’פעל לפי הצדקה’, ואילו תכונות עזרו לו להצליח בפעילותו?
12 מאות שנים לאחר מכן מנה השליח פאולוס את שמואל בין השופטים והנביאים הנאמנים אשר ”פעלו לפי הצדקה” (עב׳ י״א:32, 33). שמואל אכן עשה את הטוב והישר בעיני אלוהים ועודד אחרים ללכת בדרך זו. הוא הצליח בכך כיוון שהוחיל בסבלנות ליהוה והמשיך בפעילותו בנאמנות חרף אכזבות. הוא גם ידע להכיר תודה. לאחר הניצחון במצפה הקים שמואל מצבה להנצחת העזרה שהעניק יהוה לעמו (שמ״א ז׳:12).
13. (א) אילו תכונות דרושות לנו כדי לחקות את דוגמתו של שמואל? (ב) באיזה שלב בחיים לדעתך כדאי לרכוש את התכונות שאפיינו את שמואל?
13 האם אתה רוצה ’לפעול לפי הצדקה’? אם כן, למד מהסבלנות, הענווה והכרת התודה שגילה שמואל. (קרא פטרוס א׳. ה׳:6.) מי מאתנו אינו זקוק לתכונות הללו? היה זה נבון מצד שמואל לרכוש ולגלות תכונות אלו בגיל צעיר יחסית, שכן נכונו לו אכזבות קשות יותר בשנות חייו המאוחרות.
”בניך לא הלכו בדרכיך”
14, 15. (א) איזו אכזבה קשה חווה שמואל לעת זקנה? (ב) האם מעל שמואל בתפקידו כאב כדוגמת עלי? הסבר.
14 בפעם הבאה שבה אנו פוגשים את שמואל הוא כבר אדם ’זקן’. באותה עת היו לשמואל שני בנים בוגרים, יואל ואביה, והוא הפקיד בידם את האחריות לעזור לו במלאכת השיפוט. אך למרבה הצער הם לא הוכיחו עצמם כראויים לאמונו. שמואל היה אדם ישר והגון, ואילו בניו ניצלו את מעמדם למטרות אנוכיות. הם הִטו משפט ולקחו שוחד (שמ״א ח׳:1–3).
15 יום אחד באו זקני ישראל אל הנביא הזקן והתלוננו באוזניו: ”בניך לא הלכו בדרכיך” (שמ״א ח׳:4, 5). האם שמואל היה מודע לבעיה? הכתוב אינו מציין זאת. אולם בניגוד לעלי, שמואל בוודאי לא מעל בתפקידו כאב. יהוה נזף בעלי והעניש אותו על כך שלא תיקן את בניו המרושעים ועל כך שכיבד אותם יותר מאשר את אלוהים (שמ״א ב׳:27–29). יהוה מעולם לא מצא דופי כזה בשמואל.
16. עם אילו רגשות מייסרים מתמודדים הורים לילדים מרדניים, וכיצד יכולים ההורים לשאוב מידה מסוימת של נחמה והדרכה מדוגמתו של שמואל?
16 הכתוב אינו מספר על הבושה, הכאב, החרדה ומפח הנפש שחש שמואל כאשר נודע לו על מעשיהם הרעים של בניו. עם זאת, הורים רבים כיום יכולים בהחלט לדמיין כיצד הוא הרגיש. בזמנים חשוכים אלה המרידה בסמכות ההורית ובמשמעת ההורית הגיעה לממדי מגפה. (קרא טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5.) הורים המתמודדים עם כאב כזה יכולים לשאוב מידה מסוימת של נחמה והדרכה מדוגמתו של שמואל. הוא לא הניח לחוסר האמונה של בניו לגרום לו לסטות כהוא זה מדרכו. חשוב לזכור שגם אם מילים ומשמעת אינן חודרות לתוך לב עיקש, דוגמתם של ההורים עדיין מהווה כלי הוראה רב־עוצמה. כמו כן, ההורים תמיד יכולים לגרום לאביהם, יהוה אלוהים, להיות גאה בהם — כפי שעשה שמואל.
”שימה לנו מלך”
17. מה דרשו זקני ישראל משמואל, וכיצד הגיב?
17 בניו של שמואל לא יכלו להעלות בדעתם אילו השלכות מרחיקות לכת יהיו לחמדנותם ולאנוכיותם. זקני ישראל הוסיפו ואמרו לשמואל: ”עתה שימה לנו מלך לשופטנו ככל הגויים”. האם הרגיש שמואל שבדרישתם זו הם מואסים בו? אחרי הכול, במשך עשרות שנים הוא שפט את האנשים הללו כנציג יהוה. עכשיו הם רצו שמלך ישפוט אותם ולא הסתפקו עוד בנביא כשמואל. לעמי הסביבה היו מלכים, וגם בני ישראל רצו מלך! כיצד הגיב שמואל? אנו קוראים: ”וירע הדבר בעיני שמואל” (שמ״א ח׳:5, 6).
18. כיצד ניחם יהוה את שמואל ובה בעת חשף את חומרת חטאו של עם ישראל?
18 שים לב כיצד הגיב יהוה כאשר הציג שמואל את העניין בפניו בתפילה: ”שְׁמַע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך; כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם”. שמואל ודאי התנחם מאוד ממילים אלו, אך איזה עלבון איום ונורא הטיחו אנשים אלה באל הכול יכול! יהוה הורה לנביאו להזהיר את בני ישראל מפני המחיר הגבוה שיהיה עליהם לשלם כאשר ימלוך עליהם מלך בשר ודם. שמואל עשה כדברו, ולמרות זאת המשיך העם להתעקש: ”לא, כי אם מלך יהיה עלינו”. כתמיד ציית שמואל לאלוהיו והלך למשוח את המלך שבחר יהוה (שמ״א ח׳:7–19).
19, 20. (א) כיצד ציית שמואל למצוות יהוה למשוח את שאול למלך ישראל? (ב) כיצד הוסיף שמואל לעזור לעמו של יהוה?
19 אך כיצד ציית שמואל? האם בתרעומת ורק כדי לצאת ידי חובה? האם נתן לאכזבה להרעיל את לבו ואִפשר למרירות להכות בו שורשים? רבים אולי היו מגיבים כך במצב כזה, אך לא שמואל. הוא משח את שאול למלך והכיר בו כבחיר יהוה. בנוסף, נשק לשאול כאות לכך שהוא מקבל את המלך החדש ברצון ומוכן להיכנע לו. הוא אמר לעם: ”הַרְאִיתֶם אשר בחר בו יהוה, כי אין כמוהו בכל העם?” (שמ״א י׳:1, 24).
20 שמואל לא התמקד במגרעותיו של האדם שבחר יהוה אלא במעלותיו. כמו כן, הוא התמקד בתומתו שלו ובנאמנותו לאלוהים לאורך השנים ולא חיפש את אישורם של אנשים הפכפכים (שמ״א י״ב:1–4). הוא גם ביצע מלאכתו נאמנה על־ידי כך שהזהיר את בני העם מפני הסכנות הרוחניות שניצבו בפניהם ועודד אותם להישאר נאמנים ליהוה. עצותיו חדרו ללבם, והם התחננו לשמואל שיתפלל בעדם. בתגובה אמר להם את המילים היפות: ”חלילה לי מחטוא ליהוה מחדול להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה” (שמ״א י״ב:21–24).
דוגמתו של שמואל מזכירה לנו שלעולם אל לנו לתת לקנאה או למרירות להכות שורשים בלבנו
21. כיצד דוגמתו של שמואל יכולה להיות לך לעזר אם אי פעם תחוש אכזבה כאשר אדם אחר יקבל תפקיד או זכות כלשהם?
21 האם אי פעם חשת אכזבה כאשר אדם אחר נבחר לתפקיד מסוים או קיבל זכות כלשהי? דוגמתו של שמואל היא תזכורת רבת־עוצמה לכך שלעולם אל לנו לתת לקנאה או למרירות להכות שורשים בלבנו. (קרא משלי י״ד:30.) לאלוהים יש שפע של עבודה מְספקת ועתירת גמול עבור כל אחד ממשרתיו הנאמנים.
”עד מתי אתה מתאבל אל שאול?”
22. מדוע אין זה מפתיע ששמואל הבחין במעלות שהיו לשאול בתחילת דרכו?
22 אין זה מפתיע ששמואל הבחין במעלותיו של שאול, שכן היה אדם משכמו ומעלה. שאול היה גבה קומה ומרשים, אמיץ לב ורב־תושייה, ועם זאת היה צנוע בתחילת דרכו ולא חיפש להתבלט (שמ״א י׳:22, 23, 27). בנוסף למתנות אלו הייתה לו עוד מתת יקרה — בחירה חופשית, כלומר היכולת לבחור כיצד לחיות את חייו ולהחליט החלטות בעצמו (דב׳ ל׳:19). האם השתמש במתנה זו בתבונה?
23. איזו תכונה יקרה איבד שאול, וכיצד גילה יהירות הולכת וגוברת?
23 למרבה הצער, כאשר אדם מתענג על חומהּ של עמדת כוח חדשה, הצניעות היא לרוב התכונה הראשונה שמתאדה לה. עד מהרה הפך שאול לאדם יהיר. הוא בחר שלא לציית להוראות שמסר לו יהוה ביד שמואל. באחת הפעמים פקעה סבלנותו של שאול, והוא הקריב קורבן ששמואל התכוון להעלות. שמואל נאלץ לתת לו תוכחה נוקבת וניבא שהמלוכה תסור מבית שאול. במקום ללמוד מן התוכחה, ביצע שאול מעשים חמורים יותר שהעידו על חוסר ציות (שמ״א י״ג:8, 9, 13, 14).
24. (א) כיצד הִמרה שאול את פי יהוה במלחמה נגד העמלקים? (ב) כיצד הגיב שאול לתיקון, ומה הייתה פסיקתו של יהוה?
24 ביד שמואל ציווה יהוה על שאול לצאת למלחמה בעמלקים. יהוה הורה בין השאר להמית את מלכם המרושע, אגג. אולם שאול חס על אגג ועל מיטב השלל שהיה עליו להשמיד. כאשר בא שמואל לתקנו, הראה שאול בתגובתו עד כמה השתנה. במקום לקבל בענווה את התוכחה, שאול תירץ תירוצים, התנער מאחריות, הצדיק את עצמו, המעיט בחומרת מעשיו והטיל את האשמה על העם. כאשר ניסה שאול להדוף את התוכחה בטענה שחלק מהשלל נועד להיות מוקרב ליהוה, אמר לו שמואל את המילים המוכרות: ”הנה שמוע מזבח טוב”, כלומר ציות טוב יותר מזבח. באומץ לב נזף בו שמואל ומסר לו את פסיקתו של יהוה: הממלכה תיקרע מיד שאול ותינתן לאחר — לאדם טוב ממנו * (שמ״א ט״ו:1–33).
25, 26. (א) מדוע התאבל שמואל על שאול, וכיצד תיקן יהוה בעדינות את נביאו? (ב) איזה לקח למד שמואל כאשר הלך לביתו של ישי?
25 כשליו של שאול הסבו לשמואל כאב רב, ובמשך לילה שלם זעק אל יהוה. הוא אף התאבל על האיש. שמואל ראה כל כך הרבה פוטנציאל בשאול, כל כך הרבה דברים טובים, וכעת התנפצו כל תקוותיו. האדם שהכיר השתנה — הוא איבד את התכונות שהצטיין בהן ופנה עורף ליהוה. שמואל סירב לראות שוב את פניו של שאול. אך עם הזמן תיקן אותו יהוה בעדינות ואמר לו: ”עד מתי אתה מתאבל אל שאול, ואני מאסתיו ממלוך על ישראל? מלא קרנך שמן ולך. אשלחך אל ישי בית הלחמי, כי ראיתי בבניו לי מלך” (שמ״א ט״ו:34, 35; ט״ז:1).
26 מטרתו של יהוה אינה תלויה באנשים בלתי מושלמים אשר מפרים לעיתים את נאמנותם. אם אדם אחד מפנה לו עורף, ימצא יהוה אדם אחר שיבצע את רצונו. לפיכך שמואל הקשיש חדל להתאבל על שאול. בהוראת יהוה הלך לביתו של ישי בבית לחם, ושם פגש כמה מבניו שהיו בעלי חזות מרשימה. אך כבר כאשר בחן את הבן הראשון הזכיר לו יהוה להביט אל מעבר לנתונים הפיזיים. (קרא שמואל א׳. ט״ז:7.) בסופו של דבר פגש שמואל את בן הזקונים, את דוד, ובו בחר יהוה!
שמואל נוכח שאין שום אכזבה שיהוה אינו יכול לרפא, להפיג או אף להפוך לברכה
27. (א) בזכות מה התחזקה עוד יותר אמונתו של שמואל? (ב) כיצד אתה מתרשם מן הדוגמה שהציב שמואל?
27 בשנות חייו האחרונות ראה שמואל בצורה ברורה עוד יותר שיהוה צדק בהחלטתו להחליף את שאול בדוד. שאול הידרדר לכדי קנאה רצחנית וכפירה. לעומתו, דוד גילה תכונות יפות — אומץ, יושרה, אמונה ונאמנות. בערוב ימיו של שמואל התחזקה אמונתו אף יותר. הוא ראה שאין שום אכזבה שיהוה אינו יכול לרפא, להפיג או אף להפוך לברכה. לבסוף מת שמואל וזאת אחרי שחי חיים יוצאים מגדר הרגיל אשר נפרשו על פני כמעט מאה שנה. אין פלא אפוא שכל העם התאבל על מותו של אדם נאמן זה! מן התבונה שכל אחד ממשרתי יהוה בימינו ישאל את עצמו, ’האם אני מחקה את אמונתו של שמואל?’
^ שמואל עצמו המית את אגג. מלך מרושע זה וכן גם משפחתו לא היו ראויים לרחמים. בחלוף מאות שנים ניסה ”המן האגגי”, שהיה כנראה מצאצאי אגג, למחות מעל פני האדמה את כל עם אלוהים (אס׳ ח׳:3; ראה פרקים ט״ו ו־ט״ז בספר זה).