פרק ו׳
היא שפכה את לבה בפני אלוהים בתפילה
1, 2. (א) מדוע הייתה חנה אומללה בשעה שהתכוננה למסע? (ב) מה נוכל ללמוד מסיפורה של חנה?
חנה הייתה עסוקה בהכנות למסע וניסתה לא לחשוב על בעיותיה. זו הייתה אמורה להיות תקופה משמחת; מדי שנה נהג בעלה אלקנה לקחת את כל המשפחה למשכן שבשילה כדי לעבוד את אלוהים. יהוה רצה שאירועים אלה יהיו אירועים משמחים. (קרא דברים ט״ז:15.) ואין ספק שעוד מילדותה נהנתה חנה לחגוג את החגים הללו. אלא שבשנים האחרונות המצב לא היה כבעבר.
2 היא התברכה בבעל אוהב. אבל לאלקנה הייתה אישה נוספת, פנינה שמה, אשר דומה כי הייתה נחושה בדעתה למרר את חייה של חנה. פנינה מצאה דרך להשתמש אף באירועים שנתיים אלה כדי להכאיב לחנה עד מאוד. כיצד עשתה זאת? וחשוב מכך, כיצד אמונתה של חנה ביהוה עזרה לה להתמודד עם מה שנראה לעיתים כמצב בלתי נסבל? אם אתה מתמודד עם קשיים הגוזלים את שמחתך, סיפורה של חנה יעודד אותך במיוחד.
”למה יֵרע לבבךְ?”
3, 4. עם אילו שתי בעיות רציניות התמודדה חנה, ואילו קשיים נלוו להן?
3 המקרא מספר לנו על שתי בעיות רציניות שעמן התמודדה חנה. הראשונה כמעט ולא הייתה בשליטתה, ואילו על השנייה לא הייתה לה שליטה כלל. ראשית, בעלה היה נשוי לאישה נוספת אשר שנאה אותה. שנית, היא הייתה עקרה. מצב זה קשה עבור כל אישה הכמהה לפרי בטן, אך בתקופתה ובתרבותה של חנה גרם הדבר לסבל בל יתואר. כל משפחה ייחלה לצאצאים כדי ששמה לא יאבד בדורות הבאים. עקרוּת נחשבה לבושה ולחרפה.
4 אילולא פנינה, חנה אולי הייתה מצליחה להתמודד עם עקרותה. פוליגמיה מעולם לא הייתה מצב אידיאלי והובילה פעמים רבות לקנאה, לסכסוכים ולדאבון לב. ריבוי נשים היה מנוגד בעליל לאמת המידה שקבע אלוהים בגן עדן לגבי נישואין — נישואין לאישה אחת בלבד (בר׳ ב׳:24). המקרא מצייר אפוא את מנהג הפוליגמיה בצבעים קודרים, והתיאור מכמיר הלב של החיים במשפחתו של אלקנה הוא אחת ממשיכות המכחול בציור זה.
5. מדוע רצתה פנינה לאמלל את חייה של חנה, וכיצד פגעה בה?
5 חנה הייתה אשתו האהובה של אלקנה. על־פי המסורת היהודית היא הייתה אשתו הראשונה, ורק לאחר מספר שנים נשא את פנינה. על כל פנים, פנינה, שקינאה קנאה מרה בחנה, מצאה דרכים רבות לאמלל את חיי יריבתה. לפנינה היה יתרון גדול על פני חנה: היא הייתה אישה פורייה. פנינה הביאה לעולם ילדים בזה אחר זה, ובכל פעם התמלאה יותר ויותר בחשיבות עצמית. במקום לרחם על חנה ולנחמה על מפח נפשה, ניצלה פנינה נקודה רגישה זו. המקרא מוסר שפנינה הכעיסה מאוד את חנה ”בעבור הַרְעִמָהּ”, כלומר כדי להוציא אותה משלוותה (שמ״א א׳:6). פנינה פעלה במזיד. היא רצתה לפגוע בחנה ובהחלט הצליחה לעשות זאת.
חנה הייתה מוטרדת מאוד מעקרותה, ופנינה עשתה כל שביכולתה כדי לגרום לה להרגיש רע עוד יותר
6, 7. (א) מאילו סיבות אפשריות נמנעה חנה מלחשוף בפני אלקנה את כל התמונה, חרף ניסיונותיו לנחמה? (ב) האם עקרותה של חנה היוותה עדות לכך שהיא לא הייתה רצויה בעיני יהוה? הסבר. (ראה הערת שוליים.)
6 נראה כי פנינה ניצלה במיוחד את המסעות השנתיים לשילה כדי להכאיב לחנה. לכל אחד מ”בניה ובנותיה” הרבים של פנינה נתן אלקנה מנות מהקורבנות שהקריב ליהוה. אך חנה, אשתו האהובה, קיבלה מנה מיוחדת. לאחר מכן הציקה פנינה אכולת הקנאה לחנה והזכירה לה את עקרותה עד כדי כך שחנה המסכנה פרצה בבכי ואף איבדה את תאבונה. אלקנה לא יכול היה שלא להבחין בכך שאשתו האהובה נסערת ושהיא אינה אוכלת, וניסה לנחמה. באחת הפעמים פנה אליה ושאל: ”חנה, למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה יֵרע לבבך? הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים?” (שמ״א א׳:4–8).
7 לזכותו של אלקנה ייאמר שהוא שם לב שמצוקתה של חנה הייתה קשורה לעקרותה, וחנה ודאי העריכה את מילותיו האוהבות ואת תמיכתו. * עם זאת, אלקנה לא הזכיר את התנהגותה המרושעת של פנינה, ובכתוב גם אין כל רמז שחנה סיפרה לו על כך. היא אולי הבינה שאם תחשוף את התנהגותה של פנינה, הדבר רק יחריף את מצבה. האם אלקנה באמת היה מצליח לשנות את המצב? האם הבוז שרחשה פנינה כלפי חנה לא היה מעמיק עוד יותר, והאם ילדיה ושפחותיה של אישה רעת לב זו לא היו נוהגים כמותה? חנה הייתה מרגישה רק יותר ויותר דחויה בביתה שלה.
לנוכח יחס נבזי שספגה בתוך ביתה פנתה חנה ליהוה למציאת נחמה
8. לנוכח הצקות או מעשי עוול שוליים לכאורה, מדוע תוכל להתנחם בידיעה שיהוה הוא אלוהי הצדק?
8 גם אם אלקנה לא היה מודע להצקותיה של פנינה במלוא היקפן, יהוה אלוהים ראה את הכול. דברו חושף את התמונה המלאה, ויש בכך משום אזהרה חמורה לכל מי שנהנים מעשיית מעשים הנובעים מקנאה ומשנאה, גם אם הם שוליים לכאורה. מצד שני, אנשים נקיי כפיים ורודפי שלום כמו חנה יכולים למצוא נחמה בידיעה שאלוהי הצדק יתקן בעתו ובדרכו שלו את כל הטעון תיקון. (קרא דברים ל״ב:4.) סביר להניח שחנה ידעה זאת, שהרי היא פנתה ליהוה וביקשה את עזרתו.
”פניה לא היו לה עוד”
9. איזה לקח נוכל להפיק מנכונותה של חנה לצאת למסע לשילה אף־על־פי שידעה כיצד תתנהג יריבתה?
9 בשעות הבוקר המוקדמות היה הבית שוקק פעילות. כולם, אפילו הילדים, התכוננו למסע. במסעה לשילה היה על המשפחה הגדולה לעבור מרחק של למעלה מ־30 קילומטר דרך אזור אפרים ההררי. * מסע רגלי זה ארך יום או יומיים. חנה ידעה כיצד תתנהג יריבתה, ולמרות זאת לא נשארה בבית. בזאת הציבה דוגמה מופתית עבור משרתי אלוהים עד עצם היום הזה. לעולם אין זה נבון לתת להתנהגותם הפסולה של אחרים להפריע לנו לעבוד את אלוהים. אם ניתן לזה לקרות, נחמיץ את הברכות העוזרות לנו להחזיק מעמד בקשיים.
10, 11. (א) מדוע הלכה חנה למשכן בהזדמנות הראשונה שהייתה לה? (ב) מה אמרה חנה לאביה שבשמיים כאשר שפכה בפניו את נפשה בתפילה?
10 לאחר יום ארוך בדרכים הרריות ופתלתלות, יכלה סוף סוף המשפחה הגדולה לראות באופק את שילה. העיר שכנה על גבעה המכותרת כמעט כולה בגבעות גבוהות ממנה. ככל שהתקרבו למקום, ודאי חשבה חנה רבות על מה שתאמר ליהוה בתפילה. כאשר הגיעו לשילה התיישבה המשפחה לאכול. בהזדמנות הראשונה שהייתה לה, עזבה חנה את המשפחה והלכה למשכן יהוה. הכוהן הגדול עלי ישב שם ליד המפתן, אבל דעתה של חנה הייתה נתונה לאלוהיה. כאן במשכן ידעה בביטחון שתמצא אוזן קשבת. גם אם איש לא יוכל להבין לגמרי את מצוקתה, אביה שבשמיים ודאי יבין את אשר על לבה. העצבות הציפה אותה, והיא החלה לבכות.
11 כשגופה רועד מבכי דיברה חנה אל יהוה בלבה. שפתיה רעדו בעודה מנסה למצוא את המילים כדי להביע את כאבה. היא התפללה באריכות ושפכה את נפשה בפני אביה. אבל היא לא רק ביקשה מאלוהים שיגשים את רצונה העז לשאת ילד ברחמה. לצד כמיהתה לברכותיו של אלוהים השתוקקה חנה להעניק לו את מה שהיה באפשרותה לתת. לכן היא נדרה נדר שאם ייוולד לה בן, היא תקדיש אותו לשירות יהוה למשך כל ימי חייו (שמ״א א׳:9–11).
12. מה עלינו לזכור באשר לתפילות, כפי שממחישה דוגמתה של חנה?
12 חנה הציבה דוגמה לכל משרתי אלוהים בנושא התפילות. ברוב טובו מזמין יהוה את משרתיו לפנות אליו בחופשיות וללא היסוס, ולשטוח בפניו את דאגותיהם כילד הבוטח בהורה אוהב. (קרא תהלים ס״ב:9; תסלוניקים א׳. ה׳:17.) בנוגע לתפילות ליהוה כתב השליח פטרוס בהשראת הרוח מילים מנחמות אלו: ”השליכו עליו את כל דאגותיכם, כי הוא דואג לכם” (פט״א ה׳:7).
13, 14. (א) איזו מסקנה מוטעית מיהר עלי להסיק לגבי חנה? (ב) כיצד גילתה חנה אמונה מופתית בתגובתה לדברי עלי?
13 בני אדם אינם מגלים הבנה ואמפתיה באותה מידה כמו יהוה. בעודה בוכה ומתפללת, נבהלה חנה לשמע קול שדיבר אליה. היה זה הכוהן הגדול עלי, שהתבונן בה כל אותו הזמן. ”עד מתי תשתכרין?” אמר. ”הסירי את יינך מעלייך”. עלי הבחין ששפתיה של חנה רועדות ושהיא בוכה ונתונה בסערת רגשות, ובמקום לברר מה קרה מיהר להסיק שהיא שיכורה (שמ״א א׳:12–14).
14 עד כמה ודאי נפגעה חנה לשמוע ברגעי מצוקתה האשמה חסרת כל שחר, ועוד מפי אדם בעל מעמד כה מכובד! אף־על־פי־כן, היא שוב גילתה אמונה ראויה לשבח. היא לא נתנה לחוסר שלמותם של בני אדם להפריע לה לשרת את יהוה. היא ענתה לעלי בכבוד והסבירה לו את מצבה. בתגובה אמר לה עלי, אולי בנימה פייסנית ומרוככת יותר: ”לכי לשלום, ואלוהי ישראל ייתן את שלתך [בקשתך] אשר שאלת מעמו” (שמ״א א׳:15–17).
15, 16. (א) כיצד הרגישה חנה לאחר שפתחה את סגור לבה בפני יהוה ועבדה אותו במשכן? (ב) כיצד אנו יכולים לחקות את דוגמתה של חנה כשאנו מתמודדים עם רגשות שליליים?
15 כיצד הרגישה חנה לאחר שפתחה את סגור לבה בפני יהוה ועבדה אותו במשכנו? הכתוב מוסר: ”ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא היו לה עוד”, כלומר פניה לא היו עוד עצובות (שמ״א א׳:18). אבן נגולה מעל לבה. היא העבירה את הנטל הרגשי שרבץ על כתפיה אל כתפיו הרחבות והחזקות יותר לאין שיעור של אביה השמימי. (קרא תהלים נ״ה:23.) היש בעיה כבדה מדי עבורו? ודאי שלא — לא אז, לא עכשיו ולא לעולם!
16 כאשר אנו חשים שהמעמסה על שכמנו כבדה מנשוא, שאנו כורעים תחת נטל הבעיות ושהעצבות מאיימת למוטט אותנו, כדאי שנחקה את דוגמתה של חנה ונשפוך את לבנו בפני מי שמכונה במקרא ”שומע תפילה” (תהל׳ ס״ה:3). אם נעשה זאת באמונה, נוכל גם אנו להיווכח שאת מקומו של העצב יתפוס ”שלום אלוהים הנשגב מכל בינה” (פיל׳ ד׳:6, 7).
”אין צור כאלוהינו”
17, 18. (א) כיצד הראה אלקנה שנדרה של חנה היה לרוחו? (ב) מה כבר לא היה בכוחה של פנינה לעשות?
17 בבוקר שלמחרת חזרה חנה למשכן עם אלקנה. על־פי תורת משה הייתה לבעל זכות לבטל נדר שנדרה אשתו ללא הסכמתו, ולכן סביר להניח שחנה סיפרה לאלקנה על בקשתה ועל שבועתה (במ׳ ל׳:11–16). אבל איש נאמן זה לא ביטל את נדרה. תחת זאת, אלקנה וחנה עבדו יחד את יהוה במשכן ולאחר מכן עשו דרכם חזרה הביתה.
18 מתי בדיוק גילתה פנינה שאין בכוחה עוד לפגוע בחנה? הכתוב אינו מוסר זאת, אבל הביטוי ”פניה לא היו לה עוד” מצביע על כך שמאז אותו יום הלך והשתפר מצב רוחה של חנה. בכל אופן, עד מהרה הבינה פנינה שהתנהגותה הנבזית אינה משפיעה עוד על חנה. שמה של פנינה אינו מוזכר שוב במקרא.
19. לאיזו ברכה זכתה חנה, וכיצד הראתה שהבינה מי היה מקור הברכה?
19 עם חלוף החודשים התווספה לשלוותה של חנה שמחה עילאית. היא הרתה! גם בתקופה משמחת זו לא שכחה חנה אף לא לרגע מי היה מקור הברכה. כאשר נולד הילד קראה לו ”שמואל”, שמשמעו ”שמו של אלוהים” — שם המצביע ככל הנראה על קריאה בשם המפורש, כמנהגה של חנה. באותה שנה לא הצטרפה חנה לאלקנה ולמשפחה במסעם לשילה. במשך שלוש שנים נשארה בבית עם הילד עד שנגמל. היא צברה כוחות נפשיים ליום שבו יהיה עליה להיפרד מבנה האהוב.
20. כיצד קיימו חנה ואלקנה את הבטחתם ליהוה?
20 הפרידה ודאי לא הייתה קלה. חנה, כמובן, ידעה ששמואל יזכה לטיפול טוב בשילה, אולי מצד כמה מן הנשים ששירתו במשכן. אבל הוא עדיין היה רך בשנים, ואיזו אֵם אינה משתוקקת להיות עם בנה? למרות זאת, חנה ואלקנה לא הביאו את הילד למשכן בחוסר רצון אלא בלב גדוש הודיה. הם זבחו זבחים בבית אלוהים ואז הציגו את שמואל בפני עלי והזכירו לו את הנדר שנדרה חנה מספר שנים קודם לכן.
חנה הייתה ברכה של ממש עבור בנה שמואל
21. כיצד שיקפה תפילתה של חנה את עומק אמונתה? (ראה גם התיבה ” שתי תפילות ראויות לציון”.)
21 לאחר מכן נשאה חנה תפילה שיהוה ראה לנכון לשמר בדברו שנכתב ברוח קודשו. כאשר תקרא את דבריה הכתובים בשמואל א׳. ב׳:1–10, תיווכח בעומק אמונתה הבא לידי ביטוי בכל שורה ושורה. היא היללה את יהוה על הנפלאות שעשה בכוחו — על יכולתו הייחודית להשפיל את הגאים, לברך את הנדכאים ולהמית או להציל ממוות. היא פיארה את אביה על קדושתו הנעלה, על הצדק שלו ועל נאמנותו. לא בכדי אמרה חנה: ”אין צור כאלוהינו”. יהוה הוא אל מהימן מאין כמוהו, אל שאינו משתנה, ומחסה הוא לכל הנדכאים והרצוצים המבקשים את עזרתו.
22, 23. (א) מניין לנו ששמואל גדל בידיעה שהוריו אוהבים אותו? (ב) כיצד הוסיף יהוה לברך את חנה?
22 שמואל הקטן זכה להיות בנה של אישה בעלת אמונה איתנה ביהוה. אמו בוודאי הייתה חסרה לו לאורך השנים, אך הוא מעולם לא הרגיש שהיא שכחה אותו. מדי שנה שבה חנה לשילה והביאה לבנה מעיל ששימש אותו בשירותו במשכן. כל תפר ותפר העיד על אהבתה ועל דאגתה לבנה. (קרא שמואל א׳. ב׳:19.) נוכל רק לדמיין אותה מלבישה את שמואל במעיל החדש, מחליקה את קפלי הבגד ומביטה בבנה באהבה בעודה אומרת לו מילות עידוד חמות. שמואל התברך באם נפלאה, והוא גדל והיה לברכה להוריו ולכל עם ישראל.
23 גם חנה לא נשכחה. יהוה בירך אותה, והיא ילדה לאלקנה חמישה ילדים נוספים (שמ״א ב׳:21). אך אולי הברכה הגדולה ביותר שנפלה בחלקה של חנה הייתה הקשר שרקמה עם אביה, יהוה, קשר שהלך והתהדק עם השנים. אם תחקה את אמונתה של חנה תוכל גם אתה ליהנות מקשר כזה.
^ אומנם הכתוב מציין ש”יהוה סגר [את] רחמה” של חנה, אך אין כל עדות לכך שאישה ענווה ונאמנה זו לא הייתה רצויה בעיני אלוהים (שמ״א א׳:5). המקרא לעיתים מייחס לאלוהים עשיית מעשים מסוימים, כשלמעשה הוא פשוט מתיר להם לקרות לזמן מה.
^ המרחק מבוסס על הסברה שעירו של אלקנה, רמה, היא רמתיים של ימי ישוע.
אולי יעניין אותך גם
לך בעקבות אמונתם
שמואל ’גדל עם יהוה’
מה היה יוצא דופן בילדותו של שמואל? מה עזר לו לגדול באמונה בעת שהיה במשכן?
לך בעקבות אמונתם
שמואל החזיק מעמד חרף אכזבות
כולנו מתמודדים עם קשיים ועם אכזבות המעמידים את אמונתנו במבחן. מה נוכל ללמוד מכוח עמידתו של שמואל?
תשובות לשאלות מקראיות
נשים במקרא — מה נוכל ללמוד מהן?
ראה את ההבדל בין נשים טובות במקרא לבין אחרות שהיו רעות.
הדרכה מן המקרא
כלים ללימוד המקרא
היעזר בכלים ללימוד המקרא כדי להפוך את תהליך הלמידה לחוויה מרתקת ומעוררת השראה.
